Page 9 - Gary Goldstein_Catalog final
P. 9
שירה פרידמן
השתאות
ולאחריו .פעולת הציור עצמה ,ובמיוחד החזרתיות שבה, בתערוכה זו מציג האמן גרי גולדשטיין עבודות חדשות
תורמת לחוסנו הנפשי ומשחררת אותו ממצוקה ,ומכאן משלוש השנים האחרונות ,שבהן הפן הביוגרפי משמעותי.
ה .Well Being-כשהציור גמור בוחן גולדשטיין את במכלול העבודות ניכר שחרור מסויים בשפתו הוויזואלית
עבודותיו ומחפש את משמעותן הנפשית – הוא כותב והכתובה של גולדשטיין; הדחיסות המוחלטת ש ִאפיינה
״פיענוח״ של הציורים באופן המסביר את הנפש ,הוא נובר לעיתים את עבודותיו מתפוגגת ,וכך הוא משלב בסדרות
בנושאים החוזרים ונשנים בציוריו – פרחים ,דיוקנאות,
סכינים – ודרכם הוא מתוודע אל התת-מו ּדע שלו. גם דפים ריקים ורקעים מופשטים ככתמי צבע.
נושאים כמו הלווייתן ,החוזר ומופיע בעבודותיו ,מובילים קריאה בטקסטים המשולבים בציורים מעידה על
אותו לזכרונות ילדותו ,וכך הוא מגלה את משמעותם ילדות מלאת צער במשפחה שבה ההורים שרדו את
הסמויה .על מוטיב הפרצופים החוזרים בתערוכה הוא השואה ,אך נותרו עם זכרונות התופת ורוחות הרפאים
כותב :״הבנתי שבעבודה שלי מסתתר יער של פרצופים, של אהוביהם .גולדשטיין כותב במיוחד על אביו ,על הפיוס
יער דיוקנאות של אנשים שמעולם לא פגשתי ,שלכאורה שהוא מאפשר לעצמו לחוות היום עם דמותו של האב,
מעולם לא חשבתי עליהם; בו בזמן מעולם לא חדלתי בעיקר לאחר הולדת נכדיו .הוא שם לב לצורת ישיבתו
לחשוב עליהם .דמויותיהם מופיעות ,משתנות ,וחוזרות בזמן הציור ,תנוחה המזכירה לו את אביו החייט ,הרכון על
ומופיעות בציור אחר ציור ,שנה אחר שנה ,בדפי הספרים עבודתו ומשוקע בה .האב החייט היה פורם חליפות מתוך
אותו ריכוז שגולדשטיין גילה בעצמו בעת שהוא מפרק
הישנים שעליהם אני יוצר את עבודותיי״.
לא כל העבודות והסמלים זוכים לפיענוח .בתערוכה ספרים ופורם את ִשדרת הספר כהכנה לציור.
מוצגים שני מיצבי רצפה שבהם מונחות כריכות ספרים בעבודותיו ממשיך גולדשטיין ומפַתח את עיסוקו
מצוירות על גבי כוסות .אלה ,ואלמנטים אחרים בתערוכה, במילה הכתובה ובספרים ,אך חורג מסגנון ״הכתיבה
אינם עונים במפורש על הצהרת התערוכה כביוגרפית, האוטומטית״ ופונה לכתיבה נרטיבית ,העוסקת בזיכרון
ובזכותם שם התערוכה בעברית – השתאות .ההשתאות ובת ֵקפותו .הכתיבה אישית ,אסוציאטיבית ובסגנון
נוצרת גם על ידי התבוננותו האנליטית של גולדשטיין, מתוודה .״הגלים מציפים ומטביעים אותי ,מחניקים את
אשר נותר גם הוא תמה לנוכח דימויים ,צורות וצבעים האוויר ,את נשימתי .אני זקן .לא עוד ילד .אני מצטמרר
לנוכח הבזבוז ,לנוכח הכאב של הזמן ההוא .בכל פעם
השבים ומופיעים שוב ושוב ,אך אינם מתפענחים לפניו. שאני נזכר – אינני יכול לשכוח .אני אפור .עשוי עופרת״.
בעבודת הסאונד של האמנית אתי בן־זקן הנשמעת
בגלריה מקבלות מילותיו של גולדשטיין מימד מופשט,
פרגמנטים של מילים שנפרדו ממשמעותן.
שמות התערוכה בעברית ובאנגלית מצביעים על
ההתפתחות שאותה חווה גולדשטיין במהלך הציור
9