Page 213 - ספר_עסק שחור
P. 213
פדרו גראס
תרבות וליצור דווקא שם ,ולא בתל אביב "השבעה" .בירושלים לא תוכל לספר על הטכניקה? איך
קורה מספיק בתור עיר בירה ומרכז רוחני ,ורציתי להחזיר לעיר נוצר אצלך קטע ספוקן וורד?
אחרי שלמדתי בה ,לא לעזוב לפני שאתן משהו בחזרה .מעבר
לכך ,באמת זה לא פשוט ,התיאטראות הגדולים לא שואלים אתה מקפיד על דיאטה
"מי רוצה להציג?" .באינקובטור התחילו גם ערבי הפואטרי סלאם ספרותית (ומוזיקלית)?
הראשונים ,זה היה נוח. המלצות לקורא המתחיל?
מבחינת הצורך בעצמאות ,בעיני זה מובן מאליו .בן אדם שמרגיש מילה על סצינות.
את עצמו חופשי יהיה חופשי גם במסגרת מגבילה .בן אדם
שמרגיש מוגבל תמיד ימצא משהו שמעכב אותו .האינקובטור
באמת נותן יד חופשית ,אבל זה בזכות העובדה שהוכחתי את
עצמי .לא יצא לי לאחרונה לעבוד בהצגות של אחרים ,אבל אני
תמיד מעוניין.
קודם כל צריך להתייחס לטקסט כשיר ,ולא קטע .צריך להבין את
זה ולקרוא לדבר בשמו .ככה ההתייחסות הופכת מורכבת ובעלת
רבדים ,אחרת זו רק אינפורמציה .שיר גדול מסך המילים שלו .זה
מתחיל בכתיבה ,צריך לחשוב הרבה זמן ולנסח בראש ,איך ,מה.
אצלי הרבה פעמים השירים נבעו מתנועה .משפט או רגש ראשוניים
עם התמצית של הכל ,הזרע .אני הולך עם זה בראש וחושב מה
להוסיף ,מה הדבר הנכון ,בין אם מבחינה לירית ,או מוזיקלית,
מחפש את הפלואו .האידיאל זה שילוב שלהם .לדוגמה באלבום,
הכל נוסה על קהל ,ראיתי איך זה מתקבל .לפעמים דברים לא
התקבלו אבל עדיין הלכתי איתם.
חשוב להכיר את המשוררים שלנו ,לקרוא אלתרמן זה ממש א' ב'.
דבר נוסף הוא לראות ולשמוע ספוקן וורד ,את הדברים הקנוניים,
לא מה שהיום ביוטיוב .ללכת למקור ,סול וויליאמס ,גיל סקוט הרון,
אלן גינסברג ,אלה החלוצים שהביאו משהו ,איזו אמת גדולה.
אחריהם התחיל חיקוי ,שהוא גם דבר חשוב וטוב להתחיל ממנו.
אתה לומד את האלמנטים הבסיסיים ,אבל בסוף צריך למצוא מהות
ולא צורה .אני פחות בקטע של ראפ אמריקאי ,כי מילים חשובות לי
ואני לא מצליח לשמוע וישר להבין .יותר אוהב ראפ ישראלי חדש
וישן :שבק ,מוקי ,סבלימינל ,פלד ,נצ'י ,טונה ,תמיד מעניין אותי מה
הם עושים.
לא יודע .לא חושב במונחים האלה .זה לא ביום-יום שלי .אני
מאוהבי המילה ,וזה עולם רחב ,זו המשפחה שלי .נורא בא לי
213
