Page 216 - ספר_עסק שחור
P. 216
פדרו גראס
עמית :בעיקר כי היא דרשה ממני הרבה כוחות וזמן .אני גם
הבמאי והיוצר של ההצגה וגם משחק בה ,אז יש לי הרבה אחריות
שנהייתה כבדה עליי .אני רוצה לפנות זמן ליצירות חדשות .חוץ
מזה עברו בדיוק שלוש שנים מאז שההצגה עלתה ,וזה פרק זמן
מושלם להצגה על תיכון .אבל מי יודע ,אולי המחזה הזה יחזור
לבמות מתישהו במתכונת אחרת.
פדרו :זה בעצם די מרגש ,לא?
עמית :ברור .מאוד אהבתי את קאסט השחקנים בהצגה ואני גם
מרגיש מחובר מאוד לשלוש הדמויות שגילמתי .יש תחושה של
פרידה .בכלל ,הפרויקט הזה היה מרגש כי יש בו חזרה לנעורים.
הרי ביצירה הזאת אני משתף פעולה עם שני חברי ילדות שלי,
עומר הברון (ג'ימבו ג'יי) ועומר מור (איציק פצצתי) ,שגם השתתפו
בהצגה .יש במחזה הזה המון רפרנסים לחברי ילדות שלנו ובדיחות
פנימיות.
פדרו :תן איזו דוגמה באימא'שך.
עמית :נגיד ,למוכר בקיוסק של "תיכון מגשימים" קוראים עמי ,וככה
באמת קראו למוכר בקיוסק של תיכון דה שליט שבו למדתי יחד
עם פצצתי .יש אפילו קטע בהצגה שבו שתי תלמידות מבקשות
מעמי קפואה (מה שחלקכם אולי מכירים כשלוק ,ברחובות קראו
לזה קפואה) והוא אומר שאין לו .בתגובה אחת התלמידות מציעה
לשנייה שהן ילכו לבצי ,כי לבצי בטוח יש קפואה .בצי זה השם של
המוכרת בקיוסק של תיכון קציר שבו ג'ימבו למד.
פדרו :צחוקים ובניו.
עמית :יש עוד המון דוגמאות ,כתבתי על זה קצת בהקדמה שלי
לגרסה המודפסת של המחזה.
פדרו :אה ,אז יש גרסה מודפסת.
עמית :נכון.
216
