Page 10 - 28222

‫נעמה סגל‬

‫הציפיות שהקפנו בעיגול כשעמדנו לאמץ את בתנו הבכורה‪ ,‬וגם לא‬
‫מה סימנו שנים אחרי‪ ,‬כשעמדנו לאמץ את בתנו הקטנה‪ .‬אני כן זוכרת‬
‫שזה היה הטופס השני שחתמנו עליו בשרשרת ארוכה של טפסים‬
‫שבאה אחריו‪ ,‬שהיו בו שני עמודים ועמוד נוסף לחתימות‪ ,‬וכדרכם‬
‫של טפסים וחתימות‪ ,‬הוא נתן לי אשליה של תוקף‪ :‬שיש לי שליטה‬
‫באימהות שלי‪ ,‬בסוג הילדה שאני עומדת לאמץ‪ ,‬ושבמוקדם או‬
‫במאוחר כל הסעיפים והחריגויות שהקפתי בעיגול יתפוגגו עד לכדי‬

‫ילדה שתדמה ככל האפשר לצלמי ולדמותי‪.‬‬
‫"יש לנו ציפיות לאמץ תינוק ששני הוריו היו רופאים שנהרגו‬
‫בתאונת דרכים‪ ,‬ואין לו שום קרובי משפחה‪ ",‬ניסינו להתלוצץ עם‬
‫העובדת הסוציאלית‪ .‬היא לא צחקה‪ ,‬ושאלה כמה טיפולים עברנו‬

‫לפני שהגענו לשירות‪.‬‬
‫"איך את יודעת שעברנו טיפולים?" שאלתי בפליאה מהולה‬

‫בהתגוננות‪.‬‬
‫"אלינו מגיעים רק בסוף־בסוף‪ ,‬אחרי שכבר ניסיתם הכול‪ ".‬היא‬
‫נשענה לאחור בכיסאה‪ ,‬שילבה ידיים על בטנה וחייכה אלינו חיוך‬

‫שבע רצון‪.‬‬
‫רציתי להגיד לה שהיא מדברת שטויות‪ ,‬תמיד רצינו לאמץ‪ ,‬אנחנו‬
‫שונאים ילדים ביולוגיים‪ .‬זה לא אחראי וזה לא אקולוגי‪ ,‬שיש לנו‬

‫עקרונות‪ .‬אידיאלים‪ .‬אבל עניתי‪" :‬שבעה טיפולים‪".‬‬

‫במשרדי הרווחה — השירות למען הילד‪ ,‬בחדר קטן בסוף המסדרון‬
‫ימינה‪ ,‬עם חלונות צרים שממוקמים גבוה מדי‪ ,‬ועם מסך מחשב ישן‬
‫וגדול על שולחן מצופה פורמייקה אפורה חיוורת‪ ,‬ישבה העובדת‬
‫הסוציאלית‪ :‬אישה צעירה‪ ,‬בעלת שיער ג'ינג'י חלק‪ ,‬שלושה פסים‬
‫בלונדיניים בפוני ועגיל באף בצורת סהר קטן ומוזהב‪ .‬היא חייכה‬
‫אלינו כשקראנו את הטופס‪ ,‬חיוך רחב וחושף שיניים שהקפיץ את‬
‫העגיל מעט החוצה‪ .‬מדי פעם שינתה את תנוחת הרגליים וסובבה‬
‫את העגיל‪ ,‬פעולה שכנראה התחילה כהכרח בשבוע הראשון להתקנת‬

‫‪10‬‬