Page 11 - 28222
P. 11
איך להיות אמא מאמצת
העגיל ,כדי שהחור לא ייסתם ,ונקבעה כטיק ,כמו משיכת האף
והשיעול הקצר שדומה לנביחה המתלווה אליה ,שנפלט לי באופן
לא רצוני כשאני נבוכה או מסתבכת בחשיבה ,כשבתי שואלת אותי
שאלה שאין לי עליה תשובה ,למשל" ,מתי אני אוכל לראות את האמא
השנייה שלי?" או "היא תמות עד אז או שהיא תחכה לי?"
אנחנו קראנו את הטופס ,והיא מדי פעם אמרה" :אפשר לפתוח
את הטופס ולעדכן אותו מתי שתרצו ".אחר כך היא אמרה" ,אתם
תשמעו הכול על הילד ותחליטו אם מתאים לכם .כל מקרה לגופו".
ואז הוסיפה" ,אני חדשה פה בשירות .אני בכלל קצינת מבחן לנוער,
בגלל זה החדר ככה ...עוד לא תליתי כלום ".אנחנו היינו הזוג הראשון
וכנראה גם האחרון שהיא ליוותה .היא אמרה שהיא מאוד מתרגשת.
סיפרה לנו שאין לה ילדים .שנפרדה לאחרונה מהחבר שהיה הלום
קרב ,אלים ואומלל ,שאהב בעיקר את כלב הזאב שהיה להם ,מזכרת
מהכלבייה הצבאית .אם אני לא טועה ,היא סיפרה לנו שהכלב היה
איתו בשדה הקרב .כחצי שנה אחרי שקיבלנו את בתנו הבכורה ,היא
עזבה את התפקיד לטובת ניהול מוסדות לסובלים מפיגור שכלי .אמרה
שטוב לה יותר לנהל מוסדות מאשר אנשים עם ציפיות גדולות .החדר
נשאר כמו שהוא גם כשנפגשנו עם העו"סית שליוותה אותנו באימוץ
של בתנו הקטנה .לה היו ילדים .שלושה .כשקיבלנו את בתנו הקטנה,
היא היתה בהיריון עם הרביעי .באותה תקופה נוספו לקיר שני ציורי
ילדים ,והשולחן עבר למרכז החדר.
על השולחן הונחה תיקייה בצבע תכלת ,שהיתה אז חדשה ,ועליה
נכתבו השמות ומספרי תעודות הזהות שלנו בלורד שחור .זו תיקיית
האימוץ שלנו .היא התחילה במראה דקיק ורענן ,אך במרוצת השנים,
בדומה לתיקיית התיק הרפואי אצל הרופא לפריון ,גם היא בצבע תכלת,
היא התקפלה בפינות ,נקרעה בחיבורים והתעבתה מטפסים ומהערות.
אני זוכרת אותי ואת יואב מלאי תקווה יושבים בחדר ההמתנה לרופא
הפריון ,מחזיקים תיקייה דקה ומביטים בחמלה ובהתנשאות מסוימת
11
