Page 74 - 30322
P. 74
74׀ ג׳ודי אלן מלפס
״אני מכירה אותו מספיק.״
״או שאולי את לא מכירה אותו מספיק,״ היא משיבה ,ואני מביטה
בה בהפתעה .״אני בסך הכול אומרת שכדאי לך לנסות להתמקד
בדברים החיוביים ,ולא רק בדברים השליליים .הוא יכול להפתיע
אותך .אם לא תפתחי קצת את הראש שלך ,לעולם לא תדעי.״
אבל בכך שאפתח את הראש שלי ,אפתח גם את הלב שלי ,ואז
אהיה פגיעה .ואני כבר לא מוכנה להיות פגיעה.
***
אין לי שמץ של מושג כמה זמן חלף; אין במקום הזה שום שעונים או
חלונות ,אבל אנחנו מצטופפות מעל שולחן גבוה ,מערסלות בידינו
שני משקאות מסתוריים נוספים ,וצוחקות כפי שמעולם לא צחקנו.
אנחנו נהנות זו עם זו ,מתבוננות באנשים הבאים והולכים ומהמרות
מה עושה כל אישה ואישה שראינו — זונה ,רעייה ,חברה ,גולדיגרית
או רווקה כמונו.
אני נועצת את מרפקי בצלע של ג׳ס בעת שאני קולטת שני גברים
מגיחים מתוך הקהל ומתחילים להתקדם לעברנו ,על פניהם חיוך .״הו,
שלום,״ אומרת ג׳ס ,בעודה מסתובבת במקומה כדי לקבל את פניהם.
שניהם נאים למראה — אחד לטיני ,השני שחור — ושניהם אוחזים
בידיהם בקבוק בירה.
״בריטיות?״ שואל הבחור השחור ,בעודו מצביע עלינו עם בקבוק
הבירה שלו בזו אחר זו .עורו השחרחר נטול כל רבב ,גופו חטוב ,ראש
מגולח וחלק .אני משערת שהוא בשלהי שנות העשרים לחייו.
״אמריקאים?״ אני מגיבה בחיוך ,ונעמדת על רגליי.
הוא פורץ בצחוק ומצביע על החבר שלו ,שנראה בערך בגילו,
וחטוב לא פחות ממנו ,אך קצת נמוך יותר .״זה קייל .אני דני.״
אני מושיטה את ידי .״איזי .זאת ג׳ס.״ אני מטה את ראשי לעבר
חברתי ,וקולטת שהיא מחייכת אל קייל חיוך רווי במשמעות.
״לעזאזל ,אחותי ,אני מת על המבטא שלך,״ אומר דני.
