Page 72 - 30322
P. 72
72׀ ג׳ודי אלן מלפס
אני חותמת על הנייר את שמי ואת מספר החדר שלנו ,תוך כדי
התעלמות מהעלות המופרזת של המשקאות .״איזו עצה?״
״בין שעה שש לשעה שבע יש האפי האוור.״ הוא מחייך ,וניכר
שהוא קלט את התדהמה שלא הצלחתי להסתיר נוכח הסכום בחשבון
שקיבלנו .״שני משקאות במחיר של אחד,״ הוא מוסיף ,ועוזב אותנו
עם המשקאות שלנו.
אני לוקחת את המשקה שלי ומסתובבת על השרפרף ,לוגמת
מהמשקה שהברמן ערבב ומייד מעווה את פניי .״הו אלוהים.״
ג׳ס מתחילה להשתעל .״אלוהים .זה חזק.״
״זה נחמד ,אחרי שמתגברים על ההלם הראשוני.״ אני מתחלחלת
ויורדת מהשרפרף בעת שאני מבחינה בכמה קשיות על הבר .אני
צריכה לערבב את הדבר הזה .אני שומעת את הטלפון שלי מצלצל
ומסבה את מבטי לאחור בעודי לוקחת מהמתקן שתי קשיות ,תוך כדי
שאני קולטת שג׳ס תופסת פיקוד ועונה לשיחה.
כאשר עיניה נפערות לרווחה ,יש לי תחושה מחרידה שאני יודעת
מי נמצא מעברו השני של הקו .ואז היא מהנהנת בראשה ומאשרת את
הפחד שחשתי ,מה שמניע אותי להתחיל להניד בראשי כאחוזת טירוף.
״לא ,זאת ג׳ס,״ היא אומרת ,ומתכווצת ברתיעה .״היא לא זמינה
כרגע.״ אני מתחילה להנהן בעודי נחפזת בחזרה אל השרפרף שלי,
ומציירת קו לרוחב צווארי באמצעות קצה האצבע שלי .״הממ...
כן.״ ג׳ס מקמטת את מצחה .״איך ידעת?״ היא משתתקת לרגע ,ואני
מחליקה את הקשית לתוך הכוס שלי ולוגמת ממנה לגימה ארוכה בלי
לטרוח לערבב .הוודקה מצליפה בעומק גרוני ,ואני מתחילה להשתעל
ולהשפריץ את המשקה על כל רחבי הבר .״כמובן.״ היא טופחת על
ירכי ,שפתיה קפוצות — זו דרכה לומר לי לסתום את הפה ומהר.
״וגאס ,אם אתה חייב לדעת,״ היא אומרת ,בצורה מתנשאת למדי.
״ואתה מפריע לנו ,לכן אפרד ממך לשלום.״ היא מנתקת את השיחה
ומגישה לי את הטלפון .אני מניחה אותו על הבר בקור רוח ,מסרבת
לשתף פעולה עם פניה הסקרניות של חברתי או עם תהיותיי משולחות
הרסן.
