Page 35 - 23322

‫הוא לא כמוכם‪ ,‬אנשים מבוגרים‪ ,‬שיודעים לסמן מטרה ויודעים גם להשיג אותה‪.‬‬
‫הוא פעוט בן שנתיים או שלוש‪ ,‬שחווה התנסות חדשה וזקוק לתהליך‪ ,‬בקצב שלו‪,‬‬

‫כדי להכיר את גופו ולהפנים את ההרגל החדש הנדרש ממנו‪.‬‬
‫ברגע שאתם מנסים להאיץ את תהליך הגמילה‪ ,‬הוא הופך להיות באחריותכם ולא‬
‫באחריות הילד‪ .‬השאלה ״יש לך פיפי?״ לוקחת אחריות על הפיפי של הילד ומשחררת‬
‫אותו מאחריות על הגמילה של עצמו‪ .‬במקרה כזה הוא יכול לזהות את הלחץ‬
‫בשלפוחית‪ ,‬אבל לחכות שאתם תשלחו אותו לשירותים (ועד אז‪ ,‬להרטיב בתחתונים)‪.‬‬
‫האמירות “יש לך פיפי?״ כל כמה דקות‪“ ,‬לך לעשות פיפי״ לפני היציאה מהבית‬
‫וכדומה‪ ,‬נתפסות אצל הילד כ״ההורים שלי כבר יזכירו לי מתי אני צריך להתפנות‪,‬‬
‫לכן אני לא צריך לשים לב לכך ולא צריך לקחת על זה אחריות״‪ ,‬וכאן בדיוק תהליך‬

‫הגמילה נתקע‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬כאשר אתם לוקחים את האחריות על עצמכם‪ ,‬אתם מאוד מתאכזבים‬
‫כשהילד “מפספס״ או כאשר הוא הולך לשירותים במצוותכם ולא יוצא לו כלום‪,‬‬
‫ולחלופין — אתם מוחאים לו כפיים‪ ,‬צוהלים ומגזימים מכל טיפה שיוצאת לו בשירותים‪.‬‬
‫כאשר אתם נוהגים כך‪ ,‬אתם למעשה הופכים את תהליך הגמילה לעניין של יחסים‬
‫ביניכם לבין הילד ולמאבק כוח ביניכם‪ .‬והילד? אם ירצה לשתף איתכם פעולה‪ ,‬ילך‬

‫לשירותים; אם ירצה להרגיז אתכם‪ ,‬יעשה בתחתונים‪.‬‬
‫לכן כשם שהילד שלכם צריך ללמוד לשחרר את הצרכים שלו בשירותים‪ ,‬כך גם‬
‫אתם צריכים ללמוד לשחרר את תהליך הגמילה ולהעביר אותו לרשותו ולאחריותו‬
‫הבלעדית‪ ,‬וכן להיות סבלניים לקצב האישי של כל אחד מילדיכם ולהכיר בשוני ביניהם‪.‬‬
‫אל תעשו עניין גדול מ״פספוסים״ או מהצלחות ואל תגיבו עליהם באופן רגשי‪ .‬תנו‬

‫לילד להתנסות ולבחור את הזמן הנכון עבורו‪ .‬זה שלו‪ ,‬לא שלכם‪.‬‬
‫גם אין סיבה להילחץ מהמעבר לגן עירייה‪ .‬סמכו על ילדכם שגם אם יגיע לגן לא‬
‫גמול‪ ,‬הוא יעשה זאת במהרה‪ .‬אם יש קושי ספציפי דווקא עם נושא הקקי‪ ,‬מומלץ‬

‫לפנות לטיפול ייעודי אצל מטפלים המתמחים בכך‪ ,‬או להיעזר בספרים בנושא‪.‬‬
‫בכל שאלה בנושא זה ניתן לפנות למרכז מיכל דליות‪.‬‬

‫שלכם‪,‬‬
‫מיכל דליות‬