Page 416 - alef
P. 416
פרק טז | "ענוה גחולה מכולם"...
מיוחד בתורה ה בהיק ה בעומק התורה ,עמק יהושפט שמ ר נפשו כל חייו
על זה ,אלא ג הוכתר במיוחד במדת הענווה שאי לה אח וריע".
"אני נאה להקפא אחם"
פע הביא רבינו את דברי רז"ל )בראשית רבה יז .ד( "בעת שקרא האד
שמות לבעלי חיי שאלו הקב"ה "ואתה מה שמ ?" וענה :אני נאה להקרא
אד ,שנבראתי מ האדמה" .והקשה רבינו ,הלא שמו של אד אמור להיות
על פי תכונותיו ולא על פי החומר ממנו נוצר ,שהרי ודאי לא יקרא השולח
על ש הע ממנו נברא שהרי נתעלה להיות שולח ,וכ לא הקורנ על פי
הברזל ממנו נוצר?! ועוד ,וכי כל בעלי החיי לא נבראו מהאדמה ולמה לא
ייקראו על שמה?! 13
וביאר שדווקא אד הראשו קוד החטא שהיה בדרגה כה נשגבה ש"מלאכי
השרת צולי לו בשר ומצנני לו יי " )אדר"נ א .ח( ,דווקא הוא ,הבי עד כמה
נחו להזכיר לעצמו כל הזמ מאי בא ,כדי שינהג בענוה ולא יתגאה592.
ענווה -סוח הגחלוב
י וד הדבר שצניעות וענווה ה הב י ההכרחי לגדלות אמיתית בתורה ,מצינו
בגמ' )עירובי י"ג" (:והלכה כבית הלל ,וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקי
חיי מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמות ,מפני שנוחי ועלובי " פירש"י
עלובי ,בלני היו ושוני דבריה ודברי ב"ש .ולא עוד אלא שמקדימי דברי
ב"ש לדבריה .הרי ש בלנות וענוותנותו של הלל היא אשר זיכתה אותו לקבוע
הלכה כמותו ,מאחר שמידות האד ה חיותו ,כמו שידוע בש הגר"א ,וענוה
היא א המידות הטובות.
רבינו ינק את כל חיותו הרוחנית משימוש תלמידי חכמי שעשה אצל גדולי
ישראל ובפרט אצל גדולי ירושלי שענווה היתה מידת הבולטת ביותר,
וברחו מהפר ו והתהלה ת"ק פר ה ,ביודע שהיא ה כנה הגדולה לאבד
את חכמת ,עליה שמרו כעל כל הו ,וזהו היה שגב גדלות כמבואר בדברי
רז"ל )מד"ר איכה א.א( "כל מקו שהיה אחד מבני ירושלי הול היו מציעי
לו קתדרא לישב עליה בשביל לשמע חכמתו".
.592מפי רבי גבריאל יו לוי ,ראש ישיבת באר התורה. 402
