Page 21 - 13422
P. 21
מווא | 21
אני יודע בדיוק איך מרגיש מי שנמצא בצד הסופג של התנהגות
כזאת .המשטרה לקחה את האישה לחקירה ,וההצקות פסקו כמו
באורח פלא .מוזר ,לא? ואז היא עצמה התחילה להצביע על אחרים
שאולי אשמים בעבירות האלה .עובדה זו מחזקת את הסברה שלי
שהאישה לא היתה חולת נפש .אילו היה מדובר בהפרעה נפשית מסוג
כלשהו ,היא לא היתה מסוגלת להפסיק בפתאומיות כזאת .אבל כל
אותו זמן היא היתה מודעת לחלוטין למעשיה .המצב נעשה מסוכן
מדי עבורה ,והיא עברה מן הסתם לשדות ציד חדשים שבהם היתה
יכולה להמשיך בהתנהגותה הסוטה.
חוקרי המשטרה אמרו לי שלא פגשו מעודם שקרנית משכנעת
כל כך .נראה שהאישה עצמה האמינה לדברים שאמרה .אף על פי
שבידי המשטרה היו ראיות טכניות שקשרו אותה להצקות (הם בדקו
את המחשב שלה ומצאו כל מה שהיה נחוץ להם) ,היא הכחישה הכול.
וזה לא הסוף .היא השיבה אש מכוונת והתלוננה על איומים מצידי.
אני הפכתי למי שמציק לה .היא האשימה אותי שאיימתי להרוג אותה,
ושהטלתי את המשימה ,משום מה ,על רוצח שכיר שעמו יצרתי קשר.
האשמות חמורות ,בלשון המעטה .הדבר היחיד שהציל אותי מקישור
לאותו אדם היה שיכולתי פשוט להוכיח שלא הייתי במקומות השונים
שבהם התקיימו כביכול הפגישות בינינו.
הדפוס היה שם .זאת היתה השיטה של הפסיכופתית ההיא להרוס
את חיי ואת קריירת הכתיבה שלי .זאת היתה (כך אני מניח) נקמתה
על שסירבתי לדון איתה בשאיפות הספרותיות שלה עצמה .היא לא
הצליחה בכך ,אבל היא הרסה את מערכת היחסים שהיתה לי אז.
הפגיעה ביחסים היתה קשה כל כך ,שלבסוף נפרדו דרכינו .בת הזוג
שלי באותו זמן כבר פיתחה עד אז מאפיינים פרנואידיים ממש .היא
בילתה שעות ארוכות בכל יום ברשתות החברתיות ועקבה אחרי
הפעילויות של האישה ההיא .שום דבר שאמרתי לא הצליח לגרום
לה להפסיק.
האישה הצעירה ההיא המשיכה בחייה .זמן־מה אחר כך היא כבר
בילתה בנעימים עם גבר על יאכטה .גיליתי שאפשר לראות זאת
