Page 17 - 13422

‫מווא | ‪17‬‬

‫הגבולות של דיס"א‬

‫אחרי ש"מוקף באידיוטים" ראה אור‪ ,‬הרציתי על הנושא בכל‬
‫רחבי אירופה‪ .‬הספר מתמקד בדברים מסוימים שנראו לי תמיד‬
‫מובנים מאליהם‪ .‬בני אדם שונים זה מזה‪ .‬כן‪ .‬כבר ידענו את זה‪ .‬אבל‬
‫עד כמה הם שונים ובאיזה אופן? ומעל לכול — מה אפשר לעשות‬

‫בנידון?‬
‫שיטת הצבעים — שפת דיס"א‪ ,‬שהיסודות לה הונחו בידי ויליאם‬
‫מולטון מרסטון — מסבירה לא מעט על אופני התפקוד של אנשים‪ .‬אבל‬
‫כפי שציינתי קודם‪ ,‬היא לא מסבירה הכול‪ .‬מרסטון היה הפסיכולוג‬
‫הבכיר הראשון שחקר אנשים בריאים (יונג ופרויד הקדישו את עצמם‬
‫בראש ובראשונה ללוקים בנפשם)‪ ,‬אבל חשובה ככל שהיתה עבודתו‪,‬‬

‫ברור שהיא אינה מסבירה הכול‪.‬‬
‫האם ניתן לסווג כל אדם בשיטת דיס"א? למען האמת‪ ,‬לא‪ .‬השיטה‬
‫ת ֵקפה אך ורק ביחס לאנשים יציבים בנפשם‪ .‬במקרים של אישיות‬

‫גבולית‪ ,‬אוטיזם חמור וסכיזופרניה‪ ,‬היא פשוט לא עובדת‪.‬‬
‫וגם במקרים של פסיכופתיה‪.‬‬

‫כמה פסיכופתים יש באמת?‬

‫אבל חכה רגע‪ ,‬אתם עשויים לומר‪ .‬פסיכופתים‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬הם‬
‫תופעה נדירה כל כך‪ ,‬ששווה רק בקושי לעסוק בהם‪ .‬הם לא יותר‬

‫מ־‪ 0.1‬אחוזים (או אפילו ‪ 0.2‬או ‪ )0.3‬מהאוכלוסייה‪.‬‬
‫אני מסוגל להבין את צורת החשיבה שלכם‪ .‬אבל האמת הפשוטה‬

‫היא שיש הרבה יותר פסיכופתים מכפי שאתם מתארים לעצמכם‪.‬‬
‫על פי הממצאים המדעיים האחרונים‪ ,‬שיעורם של הפסיכופתים‬
‫הוא בין ‪ 2‬ל־‪ 4‬אחוזים מהאוכלוסייה‪ .‬לצורך השוואה‪ ,‬אפשר לציין‬
‫ששיעור זה עולה פי כמה וכמה על שיעור האנשים המתאפיינים‬
‫בהתנהגות אדומה בלבד‪ .‬אלה‪ ,‬למעשה‪ ,‬מונים רק ‪ 0.5‬אחוזים‬
‫מהאוכלוסייה; ובכל זאת‪ ,‬הקדשתי להם עמודים רבים למדי בספרי‬

‫הקודם‪.‬‬
‫חשבו על כך‪:‬‬