Page 89 - 20922-EFi-HAFETS.20922-EFI-HAFETS.1A

‫חפץ ‪ ` llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים ‪bp‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫¦‪r x¨ d¨ o F W l¨ i x¥ E Q `¦ z F k l§ d‬‬

‫§‪` l l¨ M‬‬

‫שנה מעוברת ‪ -‬כ"ו תשרי‪ ,‬ה' אדר א'‪ ,‬ט"ו סיון‪.‬‬ ‫ש‪ :inei gel 1 .‬שנה פשוטה ‪ -‬כ"ו תשרי‪ ,‬כ"ה שבט‪ ,‬כ"ה סיון‪.‬‬

‫¦‪F` fn¤ x¤ ic¥i§ lr© F` eit¦ A§ rx¨d¨ oFWl¨ xERq¦ xEQ`¦ x`© Ÿai§ df¤ ll¨ k§ A‬‬
‫¦‪xn¥ FXW¤ in¦ l§ xk¨ U¨ e§ ,df¤ oFr¨ A§ lB©x§dª W¤ in¦ l§ Wp¤Ÿrd¨ lc¤Ÿbe§ ,aY¨ k§ n‬‬

‫©‪.mit¦ ir¦ q§ 'h FaE ,mih¦ x¨R§ x`¨ W§ E ,dG¤d© xO© d© oFr¨ n¥ Fnv§ r‬‬

‫`‪ָ .‬אסוּר ְל ַס ֵפּר ִבּ ְגנוּת ֲח ֵברוֹ ֲא ִפלּוּ ַעל )א( ֱא ֶמת ָגּמוּר‪ְ ,‬וֶזה ִנ ְקָרא ְבּ ִפי‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫)הלכות רכילות כלל א' ס"ד ובמ"ח ס"ק ח'(‪ ,‬כן הוא הדין‬ ‫)`( `‪ .xenb zn‬ולפי שזה הוא הטעות הראשון‬
‫בלשון הרע‪ .‬הרי דאיסור לשון הרע הוא אפילו על‬ ‫שרגילין העולם לטעות בו‪ ,‬על כן אביא לך על‬
‫זה ג' עדים מן הגמרא‪ ,‬ואחר כך מכל הפוסקים‪,‬‬
‫אמת‪.‬‬ ‫דאיסורו הוא אפילו על אמת‪ :‬וזה‪ ,‬דגרסינן במועד‬
‫קטן )ט"ז‪' :(.‬מנלן דאי מיתפקר בשליחא דבי דינא‪,‬‬
‫‪ cere‬ראיה‪ ,‬מדחשב בסוטה בסוף פרק אלו נאמרין‬ ‫ואתי ואמר‪ ,‬לא מיתחזי כלישנא בישא‪ ,‬דכתיב )במדבר‬
‫)מ"ב‪ :(.‬ד' כיתות שאינם מקבלים פני שכינה‪,‬‬ ‫ט"ז י"ד( "העיני האנשים ההם תנקר"'‪ .‬ועיין בפירוש‬
‫ובתוכם כת שקרנים‪ ,‬כת מספרי לשון הרע‪ .‬ואי לשון‬ ‫רש"י בד"ה דאי מיתפקר שפירש‪' :‬שחירף שליח בית‬
‫הרע אינו אסור רק בשקר‪ ,‬אמאי חשב להו בשתים‪,‬‬ ‫דין‪ ,‬ושליח אמר חרפני'‪ .‬ועל זה מייתי הגמרא ראיה‬
‫כמו שכתב רבינו יונה ראיה זו בשערי תשובה )שער‬ ‫מקרא העיני וכו'‪ ,‬ואשליח קאי‪ ,‬ומסתמא אמר לו‬
‫השליח למשה רבינו דבר זה‪ ,‬וכפירוש רש"י בד"ה‬
‫ג' מאמר רי"ד(‪.‬‬ ‫העיני‪ ,‬אלמא דשלוחא דבי דינא מותר לומר‪ .‬הרי‬
‫דלפירש"י הענין הזה קאי על לשון הרע‪ ,‬והשליח היה‬
‫‪ cere‬ראיה‪ ,‬מדאיתא בבבא בתרא )קס"ד‪' :(:‬ההוא‬ ‫יודע בעצמו שהדבר הזה הוא אמת שחרפוהו דתן‬
‫שטר מקושר דאתא לקמיה דרבי‪ ,‬אמר רבי אין‬ ‫ואבירם‪ ,‬שאמרו לו "העיני האנשים ההם תנקר"‪,‬‬
‫זמן בזה וכו'‪ ,‬הדר חזא ביה רבי בבישות‪ ,‬אמר ליה‪,‬‬ ‫כאדם שתולה קללתו בחבירו‪ ,‬וכדפירש רש"י‬
‫לאו אנא כתבתיה‪ ,‬ר' יהודא חייטא כתביה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫בחומש‪ ,‬ואפילו הכי משמע בהדיא מהגמרא דאי לאו‬
‫רבי לרבי שמעון בריה‪ ,‬כלך מלשון הרע הזה'‪ .‬ופירש‬
‫רשב"ם‪' :‬לא היה לך להטיל האשמה עליו‪ ,‬אלא היה‬ ‫שלוחא דבי דינא‪ ,‬היה אסור לספר‪.‬‬
‫לך לומר איני כתבתיו'‪ .‬הרי דאף על אמת אסור לספר‬

‫בגנות חבירו‪ ,‬ונקרא לשון הרע‪.‬‬

‫‪ oke‬איתא להדיא בכל הפוסקים הראשונים ]מלבד‬ ‫‪ elit`e‬לפי גירסת הרא"ש )מועד קטן פרק ג' סימן ה'(‬
‫ספרי האחרונים קצרה היריעה מהכילם[‪ ,‬דלשון‬ ‫והר"ן )ח'‪ .‬מדפי הרי"ף( דהענין הזה איירי‬
‫הרע אסור אפילו על אמת‪ .‬דזה לשון הרמב"ם בפרק‬ ‫ברכילות‪ ,‬כמו שנבאר לקמן )כלל ב' סק"ב(‪ ,‬מכל מקום‬
‫א' דאבות )משנה ט"ז(‪' :‬שאין לשון הרע שיכזב על‬ ‫לענין דינא לא מצינו שיחלקו על פירוש רש"י‪ ,‬דכי‬
‫האדם וייחס לו מה שלא יעשה‪ ,‬כי זה נקרא מוציא‬ ‫היכי דלדידהו איירי הגמרא לענין רכילות‪ ,‬ועל‪-‬כרחך‬
‫שם רע על חבירו‪ ,‬ואמנם לשון הרע הוא שיגלה גנות‬ ‫דאסור אפילו על אמת‪ ,‬אי לאו שלוחא דבי דינא‪,‬‬
‫האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת‪,‬‬ ‫וכמו שנבאר אם ירצה השם לקמן בתחלת חלק שני‬