Page 78 - 23322
P. 78
תמי שמש קריץ
בשלב זה של חיי כבר תפסתי שהנפש עשויה לצאת נשכרת גם
מבילוי תפל לכאורה בקרב אנשים .סתם פטפוטים ,דיבורים אקראיים.
ואם לא כל נפש ,הנפש שלי :הצלחתי למצוא שמחה במפגשים גם
כשלא סופר בהם שום דבר מועיל .לשמוח מלא כלום ,שמחה עקרה,
שאין בה דבר מלבד רשרושי נוצות ,נענועי אגן ושאר ריקודים
אנושיים ,ומרגע שהמאוהבות המאלחשת בבעלי דעכה ,התחלתי
לראות דברים בצורה קצת אחרת מאשר בעבר.
אם בעבר סגפנותו של בעלי גרמה לי לחשוב שזה שאני זקוקה
כל כך לחברת אנשים ,זה בגלל משהו שפגום בי ,החלה לחדור למוחי
ההבנה שאין כל פסול ברצוני ליהנות .בעניין הזה איני שונה מרוב
האנשים .מרבית בני האדם משתוקקים ליהנות בחברת אנשים .זה טבע
האדם ,לא הטבע של אדם שלי ,אבל טבעם של אנשים .אנשים הם
יצורים חברתיים.
הבנתי שהפגם הוא לא בי ,ולמען האמת גם לא בבעלי .כל אדם
עושה מה שטוב לו .מה שטוב לאחד ,אינו טוב לאחר ,אין צורך
לשפוט ,לא אותי ולא את בעלי .מה שאני מנסה לומר הוא שלי כבר
לא היה טוב עם הדיכוטומיה הזאת .קצתי בהופעות האורח שלי
באירועים שבהם לכולם מלבדי היו בני זוג .טוב ,לא לכולם ,היו כאלה
שהגיעו לבד ,המחזר מניו יורק ,למשל .אבל זה בדיוק העניין .כשבאים
לבד ,מחפשים עם מי להתחבר .הבעל שלי היה נוכח נפקד ,הסביבה
התייחסה לנישואיי כמו אל תווית .אם יש לך בעל ,הביאיהו לכאן .אה,
לא? בעיה שלו .או שלך.
שלי ,שלי!! הבעיה הייתה כולה שלי .קילפתי וקילפתי ,אבל הבצל
נשאר בצל — מרכיב חשוב בכל תבשיל ,שלרוב אינו טעים כשלעצמו.
ניסיתי להוציא את המיטב מהדייסה של חיי ,ליהנות לצד אדם בבית,
ומהחיים בחוץ בלעדיו .היו שנים שהצלחתי איכשהו ליהנות מכל
העולמות ,אלא שאחרי התקופה הקשה עם הבת נותרה בפי מרירות
מעקצצת .הדברים הכי קטנים נראו לי לפתע מעייפים.
"שוב שכחת לקנות את החמוצים שביקשתי ",אדם סינן" ,למה את
78
