Page 121 - Step and repeat document 1
P. 121
לעשות פרצופים ׀ 121
לאכול או לישון קצת .החלון הקטן בחדר בית החולים נפתח אל לילה
שחור .כנראה כבר מאוחר .בית החולים הלך לישון ,אבל שקט מוחלט
לא היה אף פעם בקומה שלו .אמברוז הרים את עצמו ,ולפני שיספיק
לשקול מחדש ,הוא התחיל להסיר מפניו את השכבות הארוכות של
התחבושת .עוד סיבוב ועוד סיבוב ,בזה אחר זה .עורם על ברכיו ערימה
של תחבושות מוכתמות בתרופות .כשהוריד את השכבה האחרונה ,הוא
קם מתנודד ממיטתו ,מחזיק במתלה המתגלגל שעליו היו תלויות שקיות
של אנטיביוטיקה ,נוזלים ,ומשככי כאבים ,שהוזרמו אל תוך גופו .הוא כבר
קם מספר פעמים לפני כן וידע שהוא מסוגל ללכת .הגוף שלו כמעט לא
נפגע .רק קצת רסיסים בכתפו הימנית ובירך הימנית .אפילו לא עצם
שבורה.
לא הייתה מראה בחדר .לא הייתה מראה בשירותים .אבל החלון,
עם תריס הגלילה שלו ,יכול היה לעשות את העבודה .אמברוז התקרב
אליו ,משך את התריסים למעלה בידו השמאלית ,נאחז בעמוד המתכת
בידו הימנית ,מביט בשמשה כדי שיוכל לראות את פניו בפעם הראשונה.
בהתחלה הוא לא הצליח לראות דבר מלבד פנסי הרחוב העמומים הרחק
למטה .החדר היה חשוך מכדי שהבבואה שלו תשתקף בזכוכית.
ואז אליוט נכנס לחדר וראה את בנו עומד ליד החלון ,אוחז בחוזקה
בתריסים כאילו רצה לקרוע אותם מהקיר.
"אמברוז?" עלה קולו במורת רוח .ואז הוא הדליק את האור .אמברוז
לטש בו מבט ואליוט קפא ,קולט מייד מה הוא עשה.
שלושה פרצופים ניבטו אל אמברוז מהזכוכית .הוא קלט תחילה את
פניו של אביו ,מסיכה של ייאוש ממש מאחורי כתפו הימנית ,ואחר כך הוא
ראה את פניו שלו ,קודרות ונפוחות ,ועדיין ניתנות לזיהוי .אבל אל מחצית
ההשתקפות הניתנת לזיהוי ,הייתה מחוברת עיסה מעוכה של עור הרוס,
תפרים בסגנון פרנקנשטיין ,וחלקים חסרים — מישהו שאמברוז לא הכיר
כלל.
