Page 31 - Step and repeat document 1
P. 31

‫לעשות פרצופים  ׀  ‪31‬‬

                                  ‫"היא הולכת ביופייה‪ ,‬כמו הלילה‬

                                          ‫עטור הכוכבים בלא ענן;‬

                                         ‫וכל הטוב שבאופל ובאור‬
                                        ‫נפגשים בדמותה ובעיניה;"‬

                                                               ‫א'‬

    ‫גבותיה של פרן התרוממו ונעלמו מתחת לפוני הארוך־מדי שלה‪.‬‬
                              ‫"הוא כותב יפה כמעט כמוך‪ ,‬פרן!"‬

‫"הוא טוב יותר‪ ",‬אמרה בפשטות‪ ,‬מסיטה תלתל סורר מעיניה‪.‬‬
                    ‫"הבחור שכתב את זה הוא טוב יותר‪ ,‬בכל אופן‪".‬‬

‫"הוא חתם רק עם א'‪ ",‬לחשה ריטה‪" .‬הוא כתב לי שיר! אני לא‬
                                                           ‫מאמינה!"‬

            ‫"הא‪ ,‬ריטה? זה של לורד ביירון‪ .‬זה שיר ידוע מאוד‪".‬‬
                   ‫פניה של ריטה נפלו‪ ,‬ופרן מיהרה לנחם אותה‪.‬‬

‫"אבל זה מגניב שאמברוז ציטט‪ ...‬את לורד ביירון‪ ...‬במכתב‪...‬‬
‫שמיועד לך‪ ,‬אני מתכוונת‪ ",‬היא הרגיעה בהיסוס‪ .‬האמת שזה היה‬
‫ממש אדיר‪ .‬פרן לא חשבה שיש בחורים בני שמונה־עשרה שמצוטטים‬

             ‫שירה באוזני בנות יפות‪ .‬היא התרשמה מאוד‪ .‬גם ריטה‪.‬‬
‫"אנחנו חייבות לכתוב לו חזרה! שנכתוב לו גם כן שיר מפורסם?"‬

                      ‫"אולי‪ ".‬התלבטה פרן‪ ,‬ראשה נוטה הצידה‪.‬‬
‫"אני יכולה להמציא שיר בעצמי‪ ".‬ריטה נראתה ספקנית למשך‬

         ‫כמה שניות‪ .‬ואז פניה האירו והיא פתחה את פיה כדי לדבר‪.‬‬
‫"אל תתחילי עם ורדים הם אדומים‪ ,‬סיגליות הן כחולות!" הזהירה‬

                                   ‫פרן‪ ,‬יודעת כבר מה עומד להגיע‪.‬‬
‫"לעזאזל‪ ",‬ריטה הזעיפה פנים‪ ,‬סתמה את פיה‪" .‬לא התכוונתי‬
‫להגיד שסיגליות הן כחולות‪ ,‬התכוונתי להגיד ׳ורדים הם אדומים‬

             ‫ולפעמים צבעם ורוד‪ .‬הייתי רוצה לנשק אותך‪ ,‬מאוד‪.‬׳"‬
‫פרן צחקקה וחבטה בחברתה‪" .‬את לא יכולה להגיד את זה אחרי‬

                     ‫שהוא שלח לך הרגע את ׳היא הולכת ביופייה׳‪".‬‬
‫"תכף יש צלצול‪ ".‬ריטה סגרה את הלוקר‪" .‬בבקשה תכתבי בשבילי‬
   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36