Page 17 - 47189_eyal.47189_p_eyal.1.1.1.1A
P. 17

‫" ֵהי‪ ,‬אתם שם!" קרא מר מֹו ִריסֹון מהחלון‪" .‬אתם רוצים‬           ‫‪3‬‬
                       ‫לבוא איתנו לחנות החיות הקסומות?"‬

  ‫אבל הארנבונים רק עיקמו את האפים הקטנים שלהם‪.‬‬
                            ‫"טוב‪ ,‬אז לא‪ ",‬רטן מר מֹו ִריסֹון‪.‬‬

 ‫סוף־סוף הם מצאו את כביש הגישה והצליחו להגיע אל‬
                                                  ‫מגרש החניה‪.‬‬

      ‫"לצאת מהאוטובוס!" פקד מֹו ְר ִטי ֶמר ופתח את דלת‬
      ‫המושב שליד הנהג‪" .‬אבל אל תעשי שטויות‪ ,‬הבנת?"‬

        ‫"ברור שלא!" העקעקית ִה ְט ָתה את ראשה הצידה‬
        ‫והסתכלה במבט תמים על הבעלים של חנות החיות‬

                                                      ‫הקסומות‪.‬‬
 ‫"שום שטויות!" וִּפי ְנ ִקי התעופפה משם כדי לחפש חלון‬

                                         ‫פתוח במצודת לונדון‪.‬‬
 ‫"ניפגש בעוד שעה!" קרא מֹו ְר ִטי ֶמר בעקבות העקעקית‪.‬‬
  ‫ריח מפתה שאי אפשר לעמוד בפניו עלה באפו של מר‬

    ‫מֹו ִריסֹון‪ .‬ניחוח של צ'יפס ודג אפוי מצופה‪ ...‬הבטן שלו‬
  ‫קרקרה‪ .‬בטח יש פה איפשהו בסביבה דוכן של פיש ֶא ְנד‬

                                                          ‫צ'יפס!‬
    ‫מדרגות נעות הובילו לרכבת התחתית‪ .‬ואכן ‪ -‬הייתה‬
‫שם מסעדה של מזון מהיר‪ .‬מר מֹו ִריסֹון נדחק בין האנשים‪.‬‬
     ‫תחנת הרכבת התחתית הייתה רועשת והאוויר בה היה‬
 ‫מחניק‪ .‬האנשים חלפו במהירות על פניו וקשקשו בניידים‬

                                                         ‫שלהם‪.‬‬
                        ‫אולי יש כאן חיות? חיות קסומות?‬
                       ‫רכבת נכנסה לתחנה‪ .‬בלמים חרקו‪.‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22