Page 18 - 47189_eyal.47189_p_eyal.1.1.1.1A

‫מֹו ְר ִטי ֶמר מֹו ִריסֹון ראה פתאום בין המסילות‬
‫שתי עיניים שחורות שנצצו בסקרנות‪" .‬קּול‪ֵּ ,‬בייּבי!"‬

‫התפעל קֹול חצוף‪.‬‬
‫מה זה היה? ָד ָלק?‬

‫"אני לא מאמין!"‬
‫ֵצל חלף במהירות מעל המסילה‪ .‬הוא נעלם בתוך‬
‫צינור ‪ -‬וזחל שוב החוצה ממש ליד דוכן המזון המהיר‪.‬‬
‫"מֹו ְר ִטי ֶמר בכבודו ובעצמו! קּול‪ֵּ ,‬בייּבי!" קרא בעל‬

‫החיים הקטן‪.‬‬
‫"מי אתה?" שאל מֹו ְר ִטי ֶמר בחיוך ורכן אל החיה‪.‬‬
‫החיה מצמצה‪" .‬אני קּוֶּפר‪ ,‬החּולדה הכי ערמומית‬
‫בלונדון! ובכלל‪ ,‬אני החולדה היחידה שיודעת ל ַדֵּבר!"‬

‫מֹו ְר ִטי ֶמר חייך‪" .‬אז טוב שהגע ְת אליי‪".‬‬
‫קּוֶּפר ניתרה לתוך כיס הז'קט של מֹו ְר ִטי ֶמר‪ .‬הם הזמינו‬

‫מנה כפולה של צ'יפס עם מלפפונים חמוצים וצעדו‬
‫בעליזות חזרה אל האוטובוס‪.‬‬

‫לפני מצודת לונדון עמדו ניידות משטרה עם אורות‬
‫כחולים מהבהבים‪ .‬שוטרים התרוצצו בקדחתנות בכל‬
‫הכיוונים‪ .‬נראה שמישהו הפעיל את האזעקה‪ִּ .‬פי ְנ ִקי כבר‬

‫חיכתה במושב שליד הנהג‪.‬‬
‫"יופי‪ ,‬סוף־סוף הגע ָת!" נאנחה העקעקית‪ .‬היא בכלל‬
‫לא הבחינה בחיה הקסומה החדשה והייתה עצבנית מאוד‪.‬‬
‫"אנחנו יכולים‪ ,‬בבקשה ממָך‪ ,‬להסתלק מכאן במהירות‬

‫האפשרית?"‬
‫"אשמח מאוד‪ ",‬ענה לה מר מֹו ִריסֹון והעביר ְלהילוך‬

‫אחורי כדי לצאת משם בזריזות‪.‬‬