Page 11 - 10422
P. 11
בת המעמקים
של ברוס ויין ,טוני סטארק ולקס לות'ר .נמו ,ששמו המקורי
היה הנסיך דקר ,נאבק בממשל הקולוניאלי הבריטי בהודו.
בתגובה הרגו הבריטים את אשתו וילדיו .זה היה סיפור המקור
של דקר כגיבור־על/נבל־על .הוא שינה את שמו לנמו ,אשר
בלטינית משמעותו "אף אחד" (למעריצי המיתולוגיה היוונית:
זאת היתה קריצה לסיפור של אודיסאוס ,אשר אמר לקיקלופ
פוליפמוס ששמו "אף־אחד־לא") .נמו הקדיש את שארית חייו
להטלת אימה על המעצמות האירופיות הקולוניאליות ,הטביע
ובזז את הספינות שלהן ועורר בהן פחד מפני "מפלצת ימית"
רבת־עוצמה שהיתה למעשה הנאוטילוס.
מי לא היה רוצה בכוח כזה? כילד ,בכל פעם שקפצתי
לאגם או אפילו לבריכת שחייה ,אהבתי לדמיין שאני קפטן
נמו .יכולתי להטביע ספינות אויב ללא חשש ,להסתובב בכל
רחבי העולם בלי שיבחינו בי ,לחקור מעמקים שאיש לא ביקר
בהם מעולם ולגלות חורבות מופלאות ואוצרות שמחירם לא
יסולא בפז .יכולתי לצלול לממלכה סודית משלי ,ואף פעם לא
לחזור אל העולם שמעל פני המים (שממילא היה די נורא).
לימים ,כשכתבתי על פרסי ג'קסון ,בנו של פוסידון ,אין ספק
שהחלומות בהקיץ הישנים שלי על קפטן נמו והנאוטילוס היו
חלק גדול מהסיבה לכך שבחרתי לעשות את פרסי חצוי של
הים.
אני מודה בכנות שהתקשיתי לצלוח את הספרים של ורן
כשהייתי ילד .אבל כן נהניתי מהמהדורות המאוירות שהיו לדוד
שלי ,ואהבתי לצפות בגרסת דיסני ל"עשרים אלף מיל מתחת
למים" — אפילו בחלקים הקיטשיים כמו כשקירק דאגלאס
רוקד ושר ,או כשדיונון הגומי הענקי תוקף את הצוללת .רק
כשהתבגרתי הבנתי כמה עשירים ומורכבים היו הסיפורים
המקוריים .נמו היה אפילו יותר מעניין משחשבתי .והתחלתי
11
