Page 7 - 10422

‫הקדמה‬

‫אל תרימו כוכב־ים מאחת הזרועות שלו‬

‫ידעתם שיותר מ־‪ 80‬אחוזים משטחי הים עדיין לא נחקרו?‬

‫שמונים אחוזים‪ ,‬אנשים! יכול מאוד להיות שברגעים אלה‬

‫ממש בת־ים ודיונון ענקי חולקים ארוחת מקרוני אצות ותוהים‬
‫מתי נקלוט שאטלנטיס לא היתה אלא פארק שעשועים שהשתבש‬

‫נוראות‪ .‬מי יודע?‬
‫אף אחד לא יכול לדעת בוודאות‪ ,‬כי חלק גדול כל כך מהים‬
‫נותר לא־נודע‪ .‬והלא־נודע מפחיד אותי מאוד‪ ,‬כך שלא תופתעו‬
‫לשמוע שגם הים מפחיד אותי מאוד‪ .‬אולי זה התחיל בגיל‬
‫עשר‪ ,‬כשהרמתי כוכב־ים מאחת הזרועות שלו‪ ...‬ומהר מאוד‬
‫מצאתי את עצמי מחזיקה בידי רק זרוע אחת מתפתלת‪ .‬בזמנו‬
‫לא ידעתי שהזרועות של כוכב־ים יכולות לצמוח מחדש‪ .‬הייתי‬

‫בטוחה שאני רוצחת‪ .‬צנחתי על ברכיי וייללתי באימה (מארה‬
‫על זרועותיי רבות־העוצמה! יצור ימי חף מפשע‪...‬‬
‫הושמד לעד! זה אומר שיש לי פטור לתמיד משיעורי‬

‫התעמלות?)‪.‬‬

‫אבל ככל שמשהו מפחיד אותי יותר‪ ,‬כך מושך אותי יותר‬
‫לעסוק בו‪ .‬מאז אותו מפגש גורלי עם כוכב־הים‪ ,‬האוקיינוס‪ ,‬על‬
‫תושביו המשונים — כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני מסתכלת עליכם‪ ,‬מלפפוני־ים‬
‫ונחשוני־ים — תפס מקום של כבוד במחשבתי כממלכה של עוצמה‬

‫אינסופית‪ ,‬של יופי בלתי־נתפס ושל פוטנציאל לא ממומש‪.‬‬

‫‪7‬‬