Page 101 - Step and repeat document 1
P. 101
בכיכר בצל דנ|ט5ה |10112
הישראלי" :ישבנו קרוב לדלת האחורית ליד החלון,
ואז האוטובוס חטף צרור שפגע בנהג .החלו צעקות,
'מחבלים! מחבלים!' אימא נפצעה במותן ואיבדה את
ההכרה ,ואני התמלאתי דם .האוטובוס נעצר .אבא התנפל
על אחד המחבלים .ירו עליו ,והוא נפל .רצתי ,משכתי
איתי בכוח את אחותי .היא זעקה לאוזניי' :תראה ,לאבא
יש כנפיים' .המעיל הלבן שלו הזדקר באופן מוזר על גבו.
חייל שהופיע בדלת הרים אותה והרחיק את שנינו משם.
אני זוכר אותו ממלמל ולוחש לה' :כן ,הן רחבות הכנפיים
שלו ופרושות .הוא יעלה איתן לשמיים'".
הלנה נשאה את אבלה בשקט ,בדממה .המשפחה
המשיכה את חייה .היא נותרה בארץ עם ילדיה ולא
הפסיקה להדריך תיירים ולהעביר להם את אהבתה
לארץ .כדרכה המשיכה להסתובב בשוק בעיר העתיקה
כשלצווארה שרשרת ,תליון מגן דויד מתנוסס עליה.
הלנה תמיד התקבלה בברכותיהם של הסוחרים בשוק.
היא גם המשיכה את מנהגה לעבור בשער יפו לקנות
מזכרות מהסוחרים הערבים ולתת תשורות לנער החייכן
שבגר בינתיים .הלנה המשיכה כבעבר לבקר מדי פעם
את המשפחה של אמנון בטבריה ולשהות עם ילדיה על
גדות הכינרת ,שם נהגו לצפות באנפות הלבנות פורשות
כנפיים ועפות אל ארצות הקור.
באחת האזכרות שנערכה ליד המצבה שהוקמה בכביש
החוף לזכר אוטובוס הדמים ,נודע להלנה שהמפגע
