Page 89 - Step and repeat document 1
P. 89
הרופא מוונ|צי3ה|89 7
בכבוד .אחותי הגדולה ,שהייתה אז רק בת שש עשרה,
לקחה עלינו אחריות ,על אחיי ואחיותיי .היא ויתרה על
חייה האישיים למעננו .מאז ועד היום היא ממלאת את
מקומה של אימנו במשפחה".
כשהייתי ילד ,היה הכפר מנותק .אומנם הוא שוכן מזרחית
לאזור השרון ,ליד ראש העין המתפתחת ,אבל רק כביש
אחד הוביל אליו ,ופעמיים ביום בלבד עבר בו האוטובוס
– בבוקר אסף את הפועלים ,ובערב החזיר אותם לכפר.
אנחנו הילדים התרוצצנו בשדות בין העדרים ובשביליו
המאובקים של הכפר ,בחצרות ,במטבחי הנשים ,בין
התרנגולות והעיזים .היינו חופשיים ומאושרים .בית הספר
התנהל ברוגע ,או כמו שאתם הישראלים אומרים זאת -
בעצלתיים .אחותי ,עוד יותר מאבי ,התעקשה להחדיר בנו
רוח למידה ותרגלה איתנו קרוא וכתוב יום־יום.
בהגיעי לכיתה השישית ,התרגש עליי נס .לכיתה נכנסה
אודרי היפה .מורה חדשה ,יהודייה שעלתה מעיראק .היא
דיברה ערבית־עיראקית ומעט עברית .צעירה ,תמירה,
צמה שחורה מונחת על כתפה ,תמיד מסבירת פנים,
נעימה והחיוך שלה מהפנט" .אחמד השפיל את מבטו ,לגם
לגימה מהשמפניה ובקול שקט אמר כמתוודה" :התאהבתי
בה ממבט ראשון .מאותו יום גמלה בליבי ההחלטה להיות
המצטיין של הכיתה .לא החסרתי שיעור ,הקפדתי על
מטלות הבית ועל הופעה מסודרת .התיישבתי בשולחן
הראשון של הכיתה כדי לשמוע את קולה ,לשתות את
