Page 136 - 23822
P. 136

‫מעלות התורה‬  ‫קכ‬

‫ֵהם ְו ָכל ֲא ֶשׁר ָל ֶהם ַחִיּים ְשׁ ֹא ָלה'‪ִ ,370‬מָדּה טוֹ ָבה ְמֻר ָבּה‪ַ ,‬על ַא ַחת‬
                                                  ‫ַכּ ָמּה ְוַכ ָמּה‪.‬‬

‫ְלמֹד ִמן ָהֲעָגלוֹת ֶשׁ ֵה ִביאוּ ַה ְנּ ִשׂי ִאים‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר ‪ַ' :  ‬קח‬
‫ֵמ ִא ָתּם ְו ָהיוּ ַלֲעבֹד'‪ֶ ,‬שׁ ִנּ ָתּן ָל ֶהם ֲהָוָיה ַעד ַה ִגּ ְלָגּל‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר ‪ ‬‬
‫‪ַ ' :‬בּ ִגּ ְלָגּל ְשָׁוִרים ִז ֵבּחוּ'‪ַ .‬ר ִבּי ַא ָבּהוּ ָא ַמר‪ַ :‬עד נוֹב‪ַ .371‬ר ִבּי ֵלִוי‬
‫ָא ַמר‪ַ :‬עד ִבּ ְנַין ֵבּית ַה ִמּ ְקָדּשׁ‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר ‪ַ' :  ‬וִיּ ְז ַבּח ְשׁלֹמֹה ֵאת‬
‫ֶז ַבח ַה ְשּׁ ָל ִמים'‪ .‬וּ ַמה ָהֲעָגלוֹת ֶשׁ ֵאין ָל ֶהם ְזכוּת וּ ְזכוּת ָאבוֹת‪ַ ,‬על‬
‫ֶשׁ ִנְּד ְבּקוּ ָבּ ָארוֹן ָחיוּ‪ִ ,‬י ְשָׂר ֵאל ֶשֵׁיּשׁ ָל ֶהם ְזכוּת וּ ְזכוּת ָאבוֹת‪ְ ,‬וִנְד ְבּקוּ‬

                                 ‫ַבּתּוָֹרה‪ַ ,‬על ַא ַחת ַכּ ָמּה ְוַכ ָמּה‪.‬‬

‫ַא ָתּה מוֹ ֵצא ְכּ ֶשׁ ָבָּנה ְשׁלֹמֹה ֵבּית ַה ִמּ ְקָדּשׁ‪ָ ,‬היוּ ַה ַבִּדּים עוֹ ִשׂין‬
‫ֵפּרוֹת‪ִ ,‬מ ְפֵּני ֶשִׁנְּד ְבּקוּ ָבּ ָארוֹן‪ְ – ,372‬וִי ְשָׂר ֵאל‪ִ 373‬נְד ָבּ ִקים ַבּתּוָֹרה‪,‬‬
‫ִנְד ָבּ ִקים ְבּ ַהָקּ ָבּ"ה‪ִ ,‬כְּד ִאי ָתא ְבּ ִס ְפִרי ‪ְ' :  ‬ו ָא ַה ְב ָתּ ֵאת ה'‬
‫ֱאלֹ ֶהי‪ֵ ,   '‬אי ִני יוֵֹד ַע ֵכּי ַצד יֹא ַהב ֶאת ה'‪ַ ,‬תּ ְלמוּד לוֹ ַמר ‪‬‬
‫‪ְ' : ‬ו ָהיוּ ַהְדּ ָבִרים ָה ֵא ֶלּה ֲא ֶשׁר ָאנֹ ִכי ְמ ַצְוּ‪ַ ‬היּוֹם ַעל ְל ָב ֶב‪,'‬‬
‫ֶשׁ ַעל ְיֵדי ַהתּוָֹרה ַתּ ִכּיר ֶאת ִמי ֶשׁ ָא ַמר ְו ָהָיה ָהעוֹ ָלם‪ְ ,‬ו ִתְד ַבּק ִבְּדָרָכיו‪,‬‬
‫– ַעל ַא ַחת ַכּ ָמּה ְו ַכ ָמּה ֶשִׁיּ ְהיוּ ַחִיּים ְוַקָיּ ִמים ְלעוֹ ְל ֵמי עוֹ ָל ִמים‪.‬‬
‫ְו ִכְד ִאי ָתא ַבּ ִמְּדָרשׁ ‪ַ ' :  ‬מִים ַר ִבּים לֹא יוּ ְכלוּ ְלַכבּוֹת ֶאת‬
‫ָה ַאֲה ָבה' ‪ָ ,  ‬א ַמר ַהָקּ ָבּ"ה‪ִ :‬אם ָיבוֹאוּ ָכּל ָהֻאמּוֹת ְוִי ְתּנוּ ָל ֶהם‬

                                         ‫‪+++‬‬

‫‪ .370‬ומכאן שהרכוש שנדבק לרשע הרי הוא כמוהו‪ ,‬ולכך אפילו מחט שהיתה שאולה‬
‫ביד ישראל מידם‪ ,‬אף היא נבלעה עמהן )כדאיתא בירושלמי סנהדרין פ"י ה"א(‪.‬‬
‫‪ .371‬בילקו"ש נוסף‪ :‬ר' אבא בר כהנא אמר‪ :‬עד גבעון‪ .372 .‬בילקו"ש שם‪ :‬כשבנה‬
‫שלמה את בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פירות לפי שהריחו בארון‪,‬‬
‫והיו פרחי כהונה נכנסין ומלקטין את הפירות והולכין ושותלין כל השנה‪.‬‬

                                              ‫‪ .373‬מכאן ואילך הוא מדברי רבינו‪.‬‬
   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141