Page 162 - SHOSH
P. 162
˜ַ | Áדי
ראי' מלשונו של שו"ע הרב הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם )דף
תתפה'( וז"ל :והמכה את חבירו הכאה קלה שאין בה שוה
פרוטה הואיל ואין בה חיוב ממון חייב מלקות מן התורה ואפי'
אם חבירו התחיל עמו במריבה וחרפו בדברי' .ואפילו הכהו,
והוא שפסק להכותו אבל אם לא פסק רשאי להכות אותו כדי
להציל עצמו אם א"א לו להציל עצמו בענין אחר ,ואם אפשר
לו להציל עצמו בהכאה מועטת לא יכהו הרבה .וכן הרואה א'
מישראל מכה חבירו ואינו יכול להצילו מידו אם לא שיכה
המכה מצוה להכותו כדי להפרישו מאיסור .אבל אם אפשר
להצילו מידו בלא הכאה אסור אפי' ÂÙÁ„Ïאם אפשר לשומטו
בנחת .עכ"ל.
¢ÏÓÂנלענ"ד שלדוחפו דינו כמו הכאה קלה שעובר
עלי' בלאו שיש בו מלקות .אבל לא הודו לי חברי בזה.
J w
‡ ‡˙Èבגמ' חגיגה ]דף י"ב ע"א[ אמר רב יהודה אמר רב
משעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כשתי
פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' .והיינו דאמר
ר"ל מאי דכתיב אני אל שדי ,אני הוא שאמרתי לעולם די.
ÙÒÂנועם אלימלך פ' וארא ראיתי כתוב וז"ל לכאורה
יש להבין מה יוצא לנו מזה שאמר לעולמו די שלא יתפשט
יותר? אך הענין הוא שחז"ל השמיענו ,הטובה הגדולה שעשה
עמנו הבורא יתברך .דידוע שהנאצל מה שהוא רחוק יותר
מהמאציל הוא נתגשם ביותר ,ונמצא אלולי שאמר לעולמו די,
הי' העולם מתפשט לאין קץ ,והיו הקליפות מתהנין בעולם
