Page 305 - SHOSH
P. 305

‫יתרו | ˘‡‬       ‫‪  ‬‬

‫‪ '‬יהודה אומר אברהם הי' נוטל עפר וזורק עליהם והי'‬

‫נעשית חרבות ונוטל קש וזורק ונעשה קשת וחצים‪ .‬אמר לו‬
‫ר' נחמי' א"כ עקרת את המקרא‪ ,‬אין כתיב עפר וקש אלא‬
‫כעפר‪ ,‬כקש‪ ,‬מהו כקש שהי' זורק אמרפל חרבות ונעשים כעפר‬

                                   ‫זרק חצים ונעשים כקש‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫‪ ˙"‡Â‬דלפי ר' נחמי' יוקשה לו המעשה עם נחום איש‬

‫גם זו כשגנבו האבנים טובות ומרגליות ומילאו עפר במקומו‬
                  ‫)עיין תענית דף כא' ע"א( דמוכח כמו ר' יהודה?‬

‫‪ Ï"ÈÂ‬דגם ר' נחמי' מודה דאחר שהגויים זרקו חרבם‬

‫וחצים ונהפכו לעפר וקש בודאי כשאברהם אבינו זרק בחזרה‬
‫נהפך שוב לחרב וחצים להרגם‪ ,‬והמחלוקת ביניהם רק לגבי‬

                                              ‫פשט הכתוב ודו"ק‪.‬‬

           ‫‪‬‬

                      ‫‪J  w‬‬

‫‪ È˙ȇ‬בפנים יפות שהעיר איך קיבלו את יתרו להתגייר‪,‬‬

‫הלא בזמן גדלותם של ישראל אין מקבלים גרים כמו שאמרו‬
‫בזמן דוד המלך ושלמה המלך‪ ,‬כי אולי גירותו אינו לשם שמים‪.‬‬

‫‪ ıÈ˙Â‬דיתרו שאני כי הוא הי' הרי שר גדול ומושל ועזב‬

        ‫הכל כדי להתגייר‪ ,‬א"כ חזינן דכוונתו הי' לשם שמים‪.‬‬

‫‪ „"ÚÈÂ‬ח"א דרוש ט"ז כתב כעי"ז ובהרחבה‪ :‬שעזב את‬

‫ביתו המפואר שהיה יושב בכבודו של עולם‪ ,‬ובא אל המדבר‬
‫בחושבו שבנ"י אוכלים שם לחם צר ומים לחץ שרצון השי"ת‬
‫שיתמעטו מכל צרכי העוה"ז כדי שיהיו מרוכזים בתורתו אשר‬

                                  ‫ילמדם וזו היתה שאיפת יתרו‪.‬‬
   300   301   302   303   304   305   306   307   308   309   310