Page 185 - 1322
P. 185
כליא ברק | 185
"אה ,לא ,תודה ,אולי בפעם אחרת ",ענתה תילי שרצתה להגיע
לבקתה בלי עיניה החקרניות של רות" ,היום נסתפק בנשרים".
"כל הצפרים אותו הדבר ",צחקה רות" ,ואן־טראק־מיינד".
תילי הסתכלה אל בנג׳י דרך המראה הצדדית .היא ראתה שגם הוא
במתח" .הגענו ",אמרה רות" ,אם תתמקמו שם ,ליד הקטלבים ,ותחכו
בסבלנות ,אני חושבת שיש לכם סיכוי טוב לראות אותם .יום טוב
לכם".
"תודה רבה .חכי ,רק נוציא את האופניים .ביי .יום טוב ".הם ירדו
מהאוטו והוציאו את האופניים ,והביטו בהקלה ברות המתרחקת.
"אין מצב שאני יכול להמשיך לעלות מכאן עם האופניים ",אמר
בנג׳י" ,נצטרך לרדת איתם לאוטו ולחפש את הבקתה בנסיעה".
"הבנת מהתיאור שלה איפה זה?"
"יש לי איזה ניחוש מושכל .וואו .היא היתה מוזרה".
"אז גם אתה חשבת שהיא תבשל אותנו ותאכיל בנו את האוגר
הרצחני שלה?"
"זה בדיוק מה שחשבתי ",הם צחקו ,דוחים בעוד כמה רגעים את
ההמשך ,שותים עוד מים .אם רות רצתה להכין מישהו לקראתם ,היה
לה שפע של זמן .הם התחילו לרדת חזרה על האופניים ,מגלים די
מהר שסיכוייהם להגיע למטה שלמים יגברו אם הם ילכו ברגל .מזג
האוויר הלך והתחמם ,אבל לפחות נעדרה ממנו הלחות המצמיתה
של תל אביב .הם שמו את האופניים בצד השביל וירדו בשתיקה עד
האוטו ,מרגישים כאילו דיבורים יאריכו את הדרך.
האוויר בתוך הפג׳ו היה לוהט ,אבל המזגן התחיל לתת עבודה
במהירות .הם נסעו חזרה למעלה ,אספו את האופניים והמשיכו,
תילי נוהגת ובנג׳י מנווט .עברו שעתיים מהרגע שהם נפרדו מרות
במירכאות ,כפי שהם החלו לכנות אותה בפרנויה גוברת ,ועד שאיתרו
את הבקתה ,במעלה שביל עפר שהתאים רק לארבע־על־ארבע .בצער
הם נפרדו מהמזגן והתחילו לעלות ברגל ,מתרשמים באופן לא מקצועי
שמישהו היה שם לאחרונה ,משום שהצמחייה בדרך היתה רמוסה.
בסוף הטיפוס המיוזע הם הגיעו לבקתה.
