Page 64 - 1322
P. 64

‫‪ 64‬דריה שועלי|‬

‫שמאחוריו ראתה מזי את הרוסי מניד בראשו ומתחיל להתקדם לעבר‬
      ‫הגב שלה‪ .‬היא לקחה צעד מהיר ימינה והסתובבה בפניה אליו‪.‬‬
                          ‫"גברת‪ ,‬את צריכה לעזוב‪ ",‬אמר הרוסי‪.‬‬

‫"אני לא הולכת לשום מקום עד שאתם אומרים לי אם הוא היה פה‬
                               ‫השבוע‪ .‬אף אחד לא משקר את מזל‪".‬‬
                                 ‫"גברת‪ ,‬את צריכה ללכת מפה‪".‬‬

‫מזי ניפנפה בטלפון שלה‪" .‬אני מתקשרת אליו ברגע זה‪ .‬אני שמה‬
                        ‫אותו על ספיקר‪ ".‬הטלפון צילצל ודודי ענה‪.‬‬
                                                           ‫"כן?"‬

‫הרומני מיהר לדבר לעבר הטלפון‪" ,‬דודי זה אנדי‪ ,‬אני מצטער‪ ,‬היא‬
       ‫נכנסה לפה‪ ,‬לא ידעתי מי היא‪ .‬היא שואלת כל מיני שאלות‪".‬‬

‫"מי?" שאל דודי‪ .‬הרוסי הסתכל מטה אל מזי במבט שגרם לכל‬
‫השרירים שלה לעבור להיכון‪" .‬זאת אני‪ ,‬דודי‪ ",‬צעקה מזי בקולה של‬
‫מזל‪" ,‬אני רוצה לשמוע אותם אומרים שבאמת היית כאן מתי שאתה‬

           ‫אומר שהיית כאן‪ .‬תגיד להם לענות לי‪ ,‬יא נבלה שקרן‪"...‬‬
‫"מזי‪ ",‬אמר דודי בקול של האיומים‪" ,‬תשמרי על הפה שלך‪,‬‬

                  ‫אה?‪ ...‬אנדי‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬תגיד לה מתי הייתי אצלך‪".‬‬
                                    ‫"יום שני‪ ",‬אמר אנדי ביובש‪.‬‬

      ‫"רואה?" נשמע דודי‪" ,‬עכשיו תעופי משם ותתקשרי אליי‪".‬‬
         ‫"טוב בייבי‪ ",‬אמרה מזי בקול מרוכך ויצאה בלי פרידות‪.‬‬

‫היא לא טרחה להתקשר לדודי‪ .‬הוא ידע שהיא צריכה לעשות‬
‫את מה שהיא צריכה לעשות‪ .‬הוא לא היה הטיפוס הנעלב‪ .‬היא חזרה‬
‫על ההצגה הקטנה שלה בחדר האחורי של מסעדה תימנית בכרמל‪,‬‬
‫שם שלושה אחים רזים התרככו כלפיה כששמעו שקוראים לה מזל‪,‬‬
‫"כמו לאמא שלנו‪ ,‬שאלוהים יברך אותה‪ ".‬ואז שוב אל מול מנהלת‬
‫בית בושת בתחנה המרכזית הישנה‪ ,‬שחשבה שמזי באה לחפש עבודה‬
‫והציעה לה "כל משמרת עשר שעות‪ ,‬אחת עד שתי חדירות בשעה"‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כשהבינה שהיא לכאורה הבחורה של דודי‪ ,‬דיקלמה באוזניה‬
‫שהיא לא הבינה נכון‪ ,‬ושהמקום לא מציע יותר ממסאז׳ים‪ ,‬טענה‬
‫שהופרכה כמעט מיד כשהאזעקה גרמה לאנשים לרוץ החוצה מתוך‬
   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69