Page 127 - zman
P. 127
הזמן שחלף בינתיים | 127
"אתן רוצות שאשלח כמה בחורים לעזור עם הארגזים האלה?" שאל
וולט.
התנערתי לבסוף" .אני ...כן ,זה יהיה נחמד .זה לא אמור לקחת זמן
רב".
"או.קיי .אני אשלח כמה בחורים ואעזור בעצמי .אם את רוצה לקרב
את המכונית לסטודיו ,אני אחזור עם הבחורים ",אמר וולט.
"אני אעשה את זה ",עניתי.
הוא התרחק בריצה.
הסתובבתי אל קאת'" .נכניס את הדברים ואז נצא לווייפרר ונזמין
משהו טעים לארוחת הערב".
"גבינה ,לחםָּ ,פא ֶטה והרבה יין .את לא מבשלת הערב וגם אני לא.
ניהנה מזה ".היא החוותה בראשה לעבר הנוף" .מחר נוכל להשתלט על
המטבח .אמרת שפייג' ציידה אותו בצלחות וסכינים וסירים ומחבתות
וכל היתר?"
הנהנתי.
היא חייכה" .אז אנחנו מסודרות".
רציתי לראות את הסירים ואת המחבתות "וכל היתר" שבחרתי
למקום הזה.
אבל הייתי צריכה להזיז את המכונית כדי שנוכל להכניס את
הארגזים ואת המזוודות ,שהיו כמעט לגמרי מלאים ,בעיקר בבגדים,
נעליים ,ספרים ,די.וי.די ואלבומי תמונות.
"אני אביא את המכונית ונתחיל ",הכרזתי.
"ואני אתכונן לנעוץ עיניים בפועלי בניין חמודים ואני לוקחת את
החדר הוורוד ".היא הכריזה שהיא לוקחת את החדר הוורוד כי היא
ידעה שאני אעדיף את החדר עם ראש המיטה מבד דמשק.
אלוהים ,אני מתה עליה.
"קדימה ",אמרתי" .מתחילים".
היא מחאה כף אל כף ושפשפה אותן זו בזו.
שיגרתי לעברה חיוך והלכתי בצעדים עליזים אל המכונית שלי.
והתחלנו.
