Page 437 - zman
P. 437
הזמן שחלף בינתיים | 437
"אני רוצה ללדת לך ילד".
זה היה הרגע שבו קורט לא היה יכול לזוז והתאבן במקומו.
"תמיד רציתי בזה ",לחשתי.
הקול שלו נשמע מוזר ,מעובה ,כשהזכיר לי" ,אנחנו לא צעירים".
"לא איכפת לי ",ציינתי בתקיפות.
עיניו בערו אבל שפתיו אמרו" ,זה אומר שצריך למהר ,קאדי .לפעול
במהירות .להתחתן במהירות .להיכנס להיריון במהירות".
"אני אקבע פגישה עם גניקולוגית בשבוע הבא".
הוא עצם את עיניו .הוא עשה את זה באיטיות .ומשהו חלף על פניו
שהיה כל כך נורא ובו זמנית כל כך יפה ,עד שהיה לי קשה לראות את
זה.
ועדיין ידעתי שבכל יום למשך שארית חיי אזכור את היופי של פניו
ברגע הזה.
הוא פקח את עיניו.
"ילדה קטנה עם עיניים ירוקות כמו שלך".
"ילד קטן עם עיני שקד כמו שלך".
"אני צריך עוד מהירוק הזה שלך".
עוד מהירוק הזה שלך.
האף שלי התחיל לעקצץ.
"אוי לא ,אני הולכת לבכות לתוך כריך הצלי שלי".
הוא השליך את הכריך שלו על השקית של 'וייפרר' ,לקח את שלי
ועשה את אותו הדבר.
ואז אחז בראשי בשתי ידיו ושפתיו נצמדו לשפתיי בזמן שישבנו על
כיסאות לפני שולחן הכתיבה שלו ,כשהברכיים שלנו צמודות זו לזו עד
כדי כך שזה כאב.
לא היה לי איכפת.
אהבתי את הנשיקה הזאת.
ידעתי הרבה נשיקות נפלאות (כולן מקורט).
אבל זאת הייתה הנפלאה מכולן.
בלי ספק.
כשפיו עזב את שלי ,הוא נשאר קרוב אליי והאגודלים שלו מחו את
הדמעות שזלגו מעיניי על אף הנשיקה הזאת.
