Page 347 - 26316
P. 347
טכ קרפ | 347
ְב ִה ְת ַנ ֵּ ׂשא ְו ִאם ַז ּמ ֹו ָת ָיד ְל ֶפה .לג ִּכי ִמיץ ָח ָלב י ֹו ִציא ֶח ְמ ָאה ּו ִמיץ ַאף י ֹו ִציא ָדם
ּו ִמיץ ַא ַּפ ִים י ֹו ִציא ִריב.
ִ ּד ְבֵרי ָאג ּור ִּבן ָי ֶקה ַה ַּמ ָּ ׂשא ְנ ֻאם ַה ֶּג ֶבר ְל ִאי ִתי ֵאל ְל ִאי ִתי ֵאל ְו ֻא ָכל
לקראת סיומו של הספר מביא שלמה דברים ששמע מפי אביו דוד
בשוכבו על ערש דווי ,כאשר תמו מלחמות חייו והיה מטופל בידי
נערה בשם אבישג השונמית .כדי לטשטש את זהותו של הדובר הזקן,
רומז לנו שלמה רמז דק :דברי אגור בן יקה .אגור פירושו אפחד .בן
יקה צריך להיות כנראה בן יכה ,בן אשר יכה את אביו ,וכאן מרמז
למלחמה שאסר נגדו בנו אבשלום .אגור — אפחד שדינו של בן ,אשר
יכה את אביו ,יהיה למיתה .שעל כן נאמר בספר שמותּ :ו ַמ ֵּכה ָא ִביו
ְו ִא ּמ ֹו מ ֹות י ּו ָמת .וזה אכן מה שקרה לאבשלום.
המשא נאום הגבר לאיתיאל — המשא הכבד שדוד נושא בשל
אמונתו הבלתי מעורערת ,ולכן קורא לעצמו :איתי אל.
ואוכל — וכמעט אוכלתי כמו הסנה .אך כמו הסנה אינני אוכל.
דוד ממלמל ,ושלמה מקשיב ומנסה לזכור מה ששומעות אוזניו .האני
מאמין האחרון של דוד לפני שיסיים את דרכו בעולם הזה.
יש לשער שדבריו האחרונים של דוד היו ניסיונות להיזכר בשורות
יפות מתוך השירים שהשאיר אחריו כאשר היה נעים זמירות ישראל.
מכאן דברי הפרידה של דוד מהעולם ,מעין צוואה נוספת שהשאיר
לדור הבא .פסוק המרמז לשלושה אירועים מכריעים בגורל העם:
עקדת יצחק ,הסנה הבוער באש וברכת בלעם .המשא נאום הגבר —
משחזר את ברכת בלעם ,שכינה את עצמו נאום הגבר שתום העין.
המילה "ואוכל" מרמזת לעקדה שבה אוכל האיל על המזבח ,ומרמזת
גם לסנה שעליו נאמרְ :ו ַה ְּס ֶנה ֵאי ֶנ ּנ ּו ֻא ָּכל .השם איתיאל מרמז שאתא
האל ,בא האל ,היה נוכח בשלושת המקומות .לאברהם אמר בספר
בראשיתַ :אל ִּתׁ ְש ַלח ָי ְד ָך ֶאל ַה ַּנ ַער .למשה אמר בספר שמותַ ׁ :של
ְנ ָע ֶלי ָך ֵמ ַעל ַר ְג ֶלי ָך .ולבלעם אמר בספר במדבר :לֹא ֵת ֵל ְך ִע ָּמ ֶהם לֹא
ָת ֹאר ֶאת ָה ָעםִּ ,כי ָבר ּו ְך ה ּוא.
