Page 20 - 27122
P. 20
2
הידיים של פיפ התרחקו מהמקלדת .האצבעות ריחפו מעל האותיות
האחרונות ,מ' ו־ה' ,במאמץ להקשיב למהומה למטה .קול התרסקות,
צעדים כבדים ,טפרים מחליקים וצחקוקים חסרי מעצורים של ילד.
כעבור שנייה הכול התברר.
"ג'ושוע! למה הכלב לובש חולצה שלי?!" נשמעה צעקה עליזה
של ויקטור .הקול ריחף מעלה מבעד לשטיח של פיפ.
פיפ השמיעה נחרת צחוק .היא שמרה את קובץ יומן התיעוד וסגרה
את המחשב הנייד .זאת היתה התפרצות יומית מוכרת מרגע שאבא
שלה חזר מהעבודה .הוא לא ידע להיות בשקט .את הלחישות שלו
שמעו מקצה החדר; שאגות הצחוק שלו בליווי חבטה על הברך היו
כה רמות שאנשים התכווצו; ובכל שנה בערב חג המולד ,כמו שעון,
התעוררה פיפ מהרעש שעשה בעודו מתגנב על קצות האצבעות לאורך
המסדרון כדי לחלק את המתנות מסנטה קלאוס בין הגרביים התלויים.
האבא החורג שלה היה אויב מושבע של העדינ ּות.
כשפיפ ירדה למטה ,ההתרחשות היתה בשיאה .ג'ושוע התרוצץ
במעגלים אינסופיים מחדר אל חדר — מהמטבח למסדרון ומשם לסלון
— אגב צחוק מתמיד.
היישר מאחוריו רץ הגולדן רטריבר בארני ,לבוש בחולצה
הצעקנית ביותר של אבא של פיפה :החולצה עם הדוגמה הירוקה
המסנוורת שקנה בטיול האחרון שלהם לניגריה .הכלב החליק
בעליזות על פני רצפת עץ האלון הממורקת שבכניסה ,ההתלהבות
שורקת בין שיניו.
20
