Page 25 - Step and repeat document 1
P. 25
פרצוף של צועני
האב הקשיש נישק את ידו של הנשיא זלמן שזר וייבב:
"זה הבן שלי! זה הבן שלי!" ונסים שוב התבייש בו,
אפילו יותר מכפי שהתבייש בו בילדותו .
בבית הספר "אחד העם" ,בית ספר לבנים ברחוב
אחד העם ,נסים ,עטוף במעיל ובצעיף ,הוא תלמיד
גרוע ,כמעט בלתי נוכח .יושב בשורה האחרונה בכיתה,
מציץ מתחת לשולחן בחוברות קולנוע ומחכה לרגע
שבו יסתיימו הלימודים המשעממים והוא יוכל להתחמק
לסרטים בקולנוע "בית העם" .הקולנוע ,ואחר כך
התיאטרון ,הם המציאות שלו ,ואילו החיים ה"רגילים"
משעממים ואפורים.
נסים ממשיך לתיכון "גאולה" ונזרק משם .הוא
היה תלמיד גרוע ופרוע ומתכתש עם תלמידים אחרים
באלימות הגואה בו ,שאותה ירש כנראה מאבא יוסף.
הוא לומד לשלוט בעצמו בעזרת הכתיבה ומשרבט ביומן
שלו חוויות מבית הספר השנוא עליו" :את החברים ואת
המציאות — יש ואני מתעב!"
כשנסים בן חמישים ומשהו ,הוא מבקר את אמא שלו
אסתריאה עם טייפ סלילים כבד ,ומראיין אותה על ימי
ילדותו.
"אתה כל היום היית בריון ,ניסו ",אמא שלו אומרת
לו" ,כולם פחדו ממך!"
"כן ,אמא ",נסים עונה לה" .כשהייתי קטן הייתי
25
