Page 52 - 336
P. 52

‫תחנה שנייה‪ :‬חדר ‪ 18‬המשוחזר‬

                                                                 ‫חסיה כץ (‪ )1982-1917‬הייתה אסירת פלמ"ח‪ ,‬בין‬

‫הכול קם לתחייה‪ .‬מובן שרגעים‬                                      ‫הבודדות שריצו את עונשן בבית הסוהר לנשים‬
‫קשים עוברים על הכלוא‪ .‬רגעים‬
‫אלה גורמים למלחמה נפשית‬                                          ‫בבית לחם‪ .‬היא נתפסה עם ישראלה מלמד ועם יעקב‬
‫בה הרצון להיות חופשי מתגבר‬
‫והולך‪ ...‬ברגעים הקשים אינו נופל‬                                  ‫קמינסקי כשברשותם‬
‫האדם ברוחו‪ ,‬מנוי וגמור בליבו‬
‫שעליו למלא התפקיד המוטל‬                                          ‫אקדח ו‪ 14-‬כדורים ליד‬
‫עליו‪ ,‬הוא המכריע והמנצח ברגעים‬
                                                                 ‫טול כרם‪ .‬חסיה נשפטה‬
            ‫הקשים ביותר"‬
                                                                 ‫ונידונה לארבע שנות‬

                                                                 ‫מאסר‪ .‬במהלך מאסרה‪,‬‬

                                                                 ‫כתבה חסיה מכתבים‬

                                                                 ‫אל חבריה בקיבוץ‪.‬‬

                                                                 ‫המכתבים מציגים מצד‬

                                                                 ‫אחד שאיפה לשחרור‬

                                                                 ‫ולחופש‪ ,‬ומצד אחר את‬

‫זה האיש שאמור לחולל לנו נס ולהוציאנו מבין החומות‬                 ‫החשיבות שחסיה ראתה‬
                                                   ‫אל החופש?‪...‬‬
                                                                 ‫בהמשך המאבק להקמת‬
‫הוא ישב עמנו שעה ארוכה‪ ...‬ואכן הוא חולל עמנו נס‬
‫– הוא אומנם לא הוציא אותנו מבין החומות אל החופש‬                  ‫חסיה כץ צילום‪ :‬באדיבות המשפחה‬  ‫המדינה‪:‬‬
‫– הוא פשוט הכניס לנו את החופש אל מבין החומות‪...‬‬
                                                                 ‫האם יצליח בן האדם שהושלך לכלא לעמוד במבחן?‬
                               ‫(קטלוג המוזיאון‪ ,‬עמ' ‪.)26-25‬‬      ‫היום הראשון בחדר סגור‪ ...‬לאסיר יתגלה נוף יפה‬
                                                                 ‫ומבורך המשתרע מסביב לבית הסוהר לנשים שבבית‬
                                 ‫תחנה רביעית‪:‬‬                    ‫לחם‪ .‬התחלת האביב‪ ,‬האדם רואה לפניו את האדמה‬
          ‫המטבח היהודי בחצר השירותים‬                             ‫המכוסה במרבד הירוק‪ ,‬את העצים המתחילים להעלות‬
                                                                 ‫ניצנים‪ .‬הכול קם לתחייה‪ .‬מובן שרגעים קשים עוברים‬
‫מגרמניה‪,‬‬  ‫עולה‬  ‫ברכה פולד (‪ )1947-1926‬הייתה‬                      ‫על הכלוא‪ .‬רגעים אלה גורמים למלחמה נפשית בה‬
                         ‫פסנתרנית מחוננת‪ ,‬אשר‬                    ‫הרצון להיות חופשי מתגבר והולך‪ ...‬ברגעים הקשים‬
                         ‫החליטה לדחות את לימודי‬                  ‫אינו נופל האדם ברוחו‪ ,‬מנוי וגמור בליבו שעליו למלא‬
                         ‫הרפואה שלה בארצות‬                       ‫התפקיד המוטל עליו‪ ,‬הוא המכריע והמנצח ברגעים‬
                         ‫הברית ולהצטרף לפלמ"ח‪.‬‬                   ‫הקשים ביותר" (מכתבי חסיה כץ‪ ,‬מוזיאון אסירי‬
                         ‫היא הייתה חניכה מצטיינת‪.‬‬
                         ‫נפשה נקשרה בנפשו של‬                                                                ‫המחתרות ירושלים)‪.‬‬
                         ‫ג'וני (גדעון פלאי‪1948- ,‬‬
                         ‫‪ ,)1923‬אסיר פלמ"ח שריצה‬                                     ‫תחנה שלישית‪ :‬בית הכנסת‬
                         ‫עונש על אימונים ועל‬
                         ‫החזקת נשק‪ .‬בכל הזדמנות‬                  ‫גם מי שחזק ופורץ דרך זקוק לעיתים למקור שייתן לו‬
                         ‫שנקרתה לה‪ ,‬הייתה ברכה‬                   ‫כוחות נפשיים‪ .‬מקור כזה היה הרב אריה לוין‪ ,‬המוכר‬
                         ‫שולחת לג'וני מכתבים‬                     ‫כ"אבי האסירים"‪ .‬הרב לוין הקפיד לבקר גם את אסירות‬
                              ‫וחבילות ומגיעה לבקרו‪.‬‬              ‫ועצירות בית לחם‪ .‬המפגש עימו היה להן מקור חיזוק‬
                                                                 ‫וכוח‪ .‬במכתבים וביומנים האישיים שלהן‪ ,‬הן תיארו את‬
‫ברכה פולד צילום‪ :‬באדיבות מוזיאון אסירי המחתרות‬
‫ירושלים‬                                                                   ‫הביקורים האלו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬תיארה גאולה כהן‪:‬‬

‫יום אחד‪ ,‬המתין ג'וני בקוצר רוח לביקורה של ברכה‪.‬‬                  ‫והנה יום אחד נתבשרנו‪ :‬הרב אריה לוין מגיע לבקר‬
‫היא הרי הבטיחה במכתבה שתבוא‪ .‬אך היא לא באה‪.‬‬                      ‫גם אותנו הבנות‪ ...‬כיבסנו וניקינו‪ ,‬צחצחנו ומירקנו‬
‫לאחר כמה ימים‪ ,‬בעת עבודתו של ג'וני במטבח‪,‬‬                        ‫והתכוננו בלב רוגש לביקור‪ ...‬ובוקר אחד מופיעה‬
‫כשפינה את ארגז הירקות‪ ,‬הוא גילה בתחתיתו שאריות‬                   ‫הסוהרת הראשית ואיתה יהודי מזוקן ואפור‪ ,‬נמוך‬
‫עיתון מקומט‪ .‬הוא עיין בעיתון ונתקל במסגרת שחורה‬
‫ובה תמונת נערה‪ .‬הייתה זו תמונתה של ברכה‪ :‬ברכה‬                        ‫קומה‪ ,‬מבט מבויש בעיניו‪ ,‬ובלתי מרשים למראה‪...‬‬
‫פולד‪ ,‬מ"כית בפלמ"ח‪ ,‬פיקדה על חוליית תצפיתנים‬
                                                                                       ‫היא הציגה אותו – "הרב אריה לוין‪"...‬‬

                                                                 ‫זה הרב אריה לוין?‪ ...‬זה האיש שעליו דובר כל‪-‬כך‬
                                                                                                                             ‫הרבה‪...‬‬

                                                                                                ‫‪48‬‬
   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56   57