Page 148 - 03
P. 148
מברטנורא Ëס Èה א רבי עובדיה
מרביעית :ג אינו חייב אלא חטאת אחד .דמחד קרא נפקי אכילה ושתיה וחד שמא הוא :אכל ועשה מלאכה .מתרי קראי נפקי ותרי שמות
נינהו :ד אין מענין אותם .אין חייבין למנוע מהן מאכל :מחנכין אותן .לשעות .היה רגיל לאכול בארבע שעות מאכילין אותו בחמש או בו'
כפי כח הבן :קודם לשנה .שנה אחת קודם לפרקו ,אם התינוק חולה ותש כחו ואינו יכול לסבול :וקודם לשתים .או שתי שנים קודם פרקו אם
התינוק בריא .ופרקן הוי התינוקת בת י"ב שנה ויום אחד שאין דרכה להביא סימנים עד זמן זה ואז היא בת עונשין .ופרקו של תנוק הוי בן
י"ג שנה ויום אחד וקודם זה אינו בר עונשין :ה עוברה שהריחה .העובר מריח ריח התבשיל והיא מתאוה לו ,ואם אינה אוכלת שניהם מסוכנים:
על פי בקיאים .רופאים מומחין באומנותן :אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו .הכי מפרשה מתניתין בגמרא ,בד"א דסומכין על דברי
בקיאין ,בזמן שהחולה אומר איני צריך או שותק אבל אמר צריך ,אין שם בקיאין כלל כלומר אין בקיאותן חשובה לכלום אבל מאכילין אותו
ע"פ עצמו .ואף על פי שהבקיאין אומרים אינו צריך :ו בולמוס .חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות ,וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:
כלב שוטה .רוח רעה שורה עליו .וסימנים שלו ,פיו פתוח רירו נוטף אזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים,
ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע :אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו .ואע"פ שנהגו הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו
איסור בהמה טמאה על כך :ור' מתיא בן חרש מתיר .קסבר רפואה גמורה היא .ואין הלכה כר' מתיא בן חרש :החושש בשניו .שמתחיל בשר
החניכים להתאכל ומשם הולך לחיך ולגרון :מטילין לו סם .שורש עשב לרפואה :וכל ספק נפשות דוחה את השבת .כל ,לאתויי כגון דפשיטא
לן דבשבת זו לא ימות ,אלא ספק שאם לא יעשו לו היום ,שמא ימות לשבת הבאה .וכגון דאמדוהו לשתות סם זה לתמניא יומי ,ויומא קמא
שבתא ,מהו דתימא לעכבינהו עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא ,קמ"ל :ז מפקחין עליו .חופרין את הגל ומחפשין אחריו .ואם
בדקו עד חוטמו ,בין מלמעלה למטה ,בין מלמטה למעלה ,ולא מצאו בו נשמה ,בידוע שהוא מת ושוב אין מפקחין עליו ,דכתיב )בראשית ז'( כל
אשר נשמת רוח חיים באפיו :מצאוהו חי מפקחין עליו .לא נצרכה אלא שראו בו שא"א שיחיה אלא חיי שעה ומיד הוא מת ,קמ"ל דמפקחין
עליו בשביל אותו חיי שעה :מת אין מפקחין עליו .הא קמ"ל ,דאפילו לדברי האומר מצילין את המת מפני הדליקה ,בהא מודה דאין מפקחין.
דגבי דליקה התירו לטלטל המת ולהוציאו ,דאי לא שרית ליה אתי לכבויי מתוך שאדם בהול על מתו .אבל הכא אי לא שרית ליה לפקח את
הגל מאי אית ליה למעבד דתהוי אסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הא :ח חטאת ואשם ודאי .מכפרים עם התשובה .ולא חש התנא
להזכירה ,דמסתמא כשהוא מביא חטאתו ואשמו כבר עשה תשובה ,שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן :אשם ודאי .כגון אשם גזילות
ואשם מעילות :על עשה ועל לא תעשה .הניתק לעשה ,תשובה מכפרת .אבל לא תעשה שיש בה מלקות ,תשובה תולה ויום הכפורים מכפר.
ומסקנא דמלתא בגמרא ,שאם הזיד בעשה ובלאו הניתק לעשה ,או שגג בלא תעשה שיש בו מלקות ועשה תשובה ,אינו זז משם עד שמוחלין
לו .ואם הזיד בלאו שיש בו מלקות ,תשובה תולה ויוה"כ מכפר .ואם שגג בחייבי כריתות ומיתות בית דין ,החטאת מכפרת עם התשובה .ואם
הזיד בהם ,תשובה ויום כפורים תולין ,ויסורין ממרקין .והני מילי כשלא חלל את השם ,כלומר שלא חטא והחטיא אחרים ,אבל אם חלל את
השם אין כפרתו נגמרת עד שימות .וכל זה בזמן שאין שם שעיר המשתלח ,אבל בזמן שיש שעיר המשתלח הוא מכפר על כל העבירות קלות
וחמורות ,חוץ מעבירות שבין אדם לחברו שאין מתכפר לו עד שירצה את חברו :ט אחטא ואשוב אחטא ואשוב .תרי זימני אין מספיקין
בידו וכו' שכיון שעבר עבירה ושנה בה שוב אינו פורש ממנה ,לפי שדומה עליו כהיתר:
Ç מ Æ Æכת Ëס Èה
פרק א א סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה .דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב )דברים ט"ז( חג הסכות תעשה לך שבעת
ימים ,אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים .ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע :ור"י
מכשיר .דסבר סוכה דירת קבע בעינן .ואין הלכה כר"י :ושאינה גבוהה י' טפחים פסולה .דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה :ושאין
לה ג' דפנות .דכתיב בסכת בסכת בסוכות ,שנים חסרים ואחד מלא ,חד לסכך דפירוש סכה סכך ,פשו להו תלתא לג' דפנות .אתיא הלכה
למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח ,נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח .לפיכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו,
עושה דופן ג' שיש בו טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות ,שכל פחות מג' כלבוד דמי ,ונחשב כאילו הוא דופן של
ד' טפחים ונמצא רוב דופן עשוי ,והרי יש לסוכה זו ג' דפנות .וצריך לעשות לה צורת פתח .ואם שתי הדפנות הם זו כנגד זו וביניהן מפולש,
מביא פס שיש בו ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות ונחשב כאילו יש בפס זה ז' טפחים שהוא שעור הכשר
סוכה לארכה ולרחבה ,שהסוכה צריכה שתהא ז' על ז' כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ,ו' על ו' לראשו ורובו ,וטפח על טפח לשולחנו:
ושחמתה מרובה מצלתה פסולה .הא בשוין ,שהחמה כצל כשירה .ודוקא שהן שוין מלמטה בקרקעית הסוכה ,דבידוע שלמעלה בסכך צלתה
מרובה מחמתה ,דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא מלרע :בית שמאי פוסלין .דבעו סוכה לשמה ,וזו סתם נעשית .ואילו תוך שלשים לחג
כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג ,סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה ,אבל קודם ל' סתמא לאו לשם חג הוא :וב"ה מכשירין.
דלא בעו סוכה לשם חג :ב כאלו עשאה בתוך הבית .ופסולה :תחתונה פסולה .דשני סככין יש לה .וקרא קא פסיל סוכה שתחת הסוכה :אם
אין דיורין בעליונה .שאינה ראויה לדירה ,כגון שאין גג התחתונה יכולה לסבול כרים וכסתות של עליונה .ולא נחלקו ת"ק ורבי יהודה כשאינה
יכולה לסבול כלל ,דבהא כולי עלמא מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה ,שהגג שלה אינו חשוב גג ,ולא הויא סוכה שתחת הסוכה .ואם
היא בריאה ויכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ,כ"ע לא פליגי שהיא פסולה .כי פליגי כשיכולה לקבל ע"י הדחק ,כגון שגג התחתונה מתנועע
ורופף מכרים וכסתות של עליונה ,ת"ק סבר דבהכי מקרי סוכה שתחת הסוכה ופסולה ,ור"י סבר כיון שאינה מקבלת כרים וכסתות של עליונה
אלא על ידי הדחק ,אינו חשוב גג ,ואין זו סוכה שתחת הסוכה .ואין הלכה כר"י :ג נשר .שלא יהו עלין וקסמין יורדין על השלחן .פ"א שלא
ינשרו העלין לאחר שיבשו ותשאר הסוכה חמתה מרובה מצלתה .וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך .ודוקא מפני הנשר ,אבל לנאותה
כשרה :או שפירס על גבי הקינוף .כלומר או אפילו לא פרסו מפני הנשר ,אלא לנוי על מטתו ע"ג הקינוף שהן ד' קונדסין לד' רגלי מטתו שהן
גבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהם והרחיקו מן הסכך דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי
שטחיה התם פסולה משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם :אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין .שאינן אלא שנים והן יוצאין
באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין מזו לזו ]כלונסא ופורס עליו סדין[ ומשום דאין לה גג טפח רחב מלמעלה לא מקרי
אוהל :ד הדלה עליה .הגביה על גבה :קיסום .אידרא בלע"ז ,והיא נדלה כגפן וכדלעת :פסולה .לפי שאין מסככין במחובר :ואם היה הסכוך
הרבה מהם .שהיה שם סכך כשר הרבה יותר מהגפן והדלעת ,כשרה .והוא שחבטן וערבן עם הסכך כשר ואין נראין בעין ,דסכך כשר רבה
עליהן ומבטלן כשהן מעורבין :או שקצצן .אף לאחר שסכך בהן ,כשרה .והוא שינענעם לאחר קציצה ,דאי לאו הכי פסולה דאמרה תורה )דברים
ט"ז( חג הסוכות תעשה ,ולא מן העשוי ,כלומר כשתעשה תהא ראוי לסוכה ,ולא מן העשוי בפסול ,שאין ראוי לסוכה ואתה מתקנה כי הא
דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה .אבל כשמנענע הוי כסותר וחוזר ומסכך .שמגביה כל אחד לבד ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו:
כל דבר שאינו כו' .לאפוקי כלי עץ ובגדי פשתן ומחצלאות ,שאע"פ שגדוליהם מן הארץ אין מסככין בהן הואיל ומקבלין טומאה :וגידוליו מן
הארץ וכו' .דכתיב חג הסוכות ]תעשה לך באספך[ מגרנך ומיקבך ,בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר ,כלומר מן הנשאר אחר שאספת הגורן והיקב
כגון קשין וזמורות מהם עשה סוכה :ה וחבילי זרדין .מין קנים ,ובעודן לחים בהמה אוכלתן ,וכשיבשו עומדין להיסק :אין מסככין .כשהן
