Page 197 - V1
P. 197

Introduction to                                                                         החיתפ
                                 Sefer Chafetz Chayim                                                                   םייח ץפח רפסל
                                     Laveen - L8-9
                                                                                                                          וט ואל - ןיואל

             In summary, if the circumstance involves bodily harm or suffering, there                                   םייח םימ ראב
             is a dispute among the Early Authorities if the Torah would allow revenge.
             Any time there is a doubt in a Torah law, the rule is to apply the law strictly
             (and one may not take revenge or hold a grudge).  But if the circumstance                בתכ ןכ .םירישע םה וליפא 'וכו םותי אוה םאו )וט(
             involves money, there is no dispute; all Authorities are in agreement, and it            םתונג רפיסו ש"מו .י"ה 'ו קרפ תועד תוכלהב ם"במרה
             is forbidden to take revenge or hold a grudge in any way as I wrote above
             (in the Mekor Chayim).                                                                   ונריהזהש  ו"נר  הוצמ  מ"הסב  ם"במרה  ןושל  הזד  'וכו
                                                                                                      הרהזאהו 'וכו הנמלא לכ רמאנש הנמלאהו םותיה תונעמ
             Don’t challenge this conclusion by citing the Sefer Ye’re’im quoted above,
             that there the discussion revolved around taking revenge for a monetary                  השעמב אלו רמאמב אל םתוא הנעי אלש תללוכ תאזה
             issue by retaliating with a monetary issue.  However, it is incorrect to
             conclude that if in taking revenge the offended party spoke Lashon Hara                  ם"במרה ל"זו 'וכו םיכרו םיבוט םירבד םהמע רבדי לבא
             or gossip, which is not a monetary issue, then he would not be culpable                  'וכו םימותיו תונמלאב רהזהל םדא בייח תועד תוכלהב
             for  violating  the  Lav  of  “Do  not  take  revenge”  since  this  is  not  the
             understanding of the Sefer Ye're’im!  Rather the intention of the Sefer                  אלו  תוכר  אלא  םהילא  רבדי  אל  ןהמע  ןיגהונ  ךיאהו
             Ye’re’im was only to explain how the gemara (Yomah 23a) knew that if                     הדובעב  םפוג  ביאכי  אלו  דובכ  גהנמ  אלא  ןהב  גהני
             the circumstance involved bodily harm or anguish, the “victim” would
             be allowed to take revenge or hold a grudge.  Perhaps the Torah forbids                  ,ומצע ןומממ רתוי ןנוממ לע סוחיו םישק םירבדב םבלו
             taking revenge or holding a grudge in any circumstance?  In response to                  וא ןהב הדר וא ןהל ביאכה וא ןסיעכמ וא ןטינקמה לכ
             that question, the Sefer Ye’re’im explained the conclusive Torah law using
             one of the thirteen principles by which the Torah is studied and analyzed,               ןתוא הכמה ןכש לכו ת"לב רבוע הז ירה ןנוממ דביא
             that the gemara was only discussing a person hurt in a monetary matter                   ושנוע ירה וילע ןיקול ןיאש פ"עא הז ואלו ,ןללקמה וא
             and that  the subsequent revenge or grudge is forbidden by the Torah and
             bearing a grudge or taking revenge itself is prohibited in all circumstances.            תירב  ,ברחב  םכתא  יתגרהו  יפא  הרחו  הרותב  שרופמ
             The proof to this conclusion comes from the gemara’s implication (Yomah                  םיקעוצ םהש ןמז לכש םלועה היהו רמאש יממ התורכ
             23a) that bodily harm or suffering is a much more serious matter than a
             monetary issue.  Therefore, since responding monetarily by refusing to                   המב 'וגו ילא קעצי קעצ םא יכ רמאנש םינענ םה סמחמ
             grant a monetary request is forbidden, how much more so does the Torah                   םא לבא ומצע ךרוצל ןתוא הניעש ןמזב םירומא םירבד
             forbid responding with physical harm or anguish (due to a denial for a
             monetary  request).   The  conclusion  based  on  the  thirteen  principles  of          ןכילוהל וא תונמוא וא הרות ןדמלל ידכ ברה ןתוא הניע
             Torah analysis is relevant only to the way that the offender caused anguish                           ,רתומ הז ירה הרשי ךרדב
             or pain.  Moreover, because the Torah even forbids harboring any bad
             feelings, as was proven above from the Rambam and other commentators,                    םהל השעי אלא םדא לכ גהנמ ןהב גהני אל כ"פעאו
             then it is conclusively forbidden to avenge or hold a grudge.  Because if
             one does not accept this logic and thinks that the Torah was only stating a              יכ רמאנש דובכו םילודג םימחרבו תחנב םלהניו שרפה
             rule that only in matters of “money” is it forbidden to take revenge, but that           .'ח ת"לב ג"מסה בתכ ןכו .ם"במרה ל"כע םביר בירי 'ה
             it is permitted to aggravate someone who aggravated you in non-monetary
             matters, then at the very least he is harboring bad feelings towards the                 ימו ד"אב ד"כ רמאמב הבושת ירעשב הנוי וניברה ל"זו
             offender which is clearly improper.  Therefore the law must necessarily                  ןיבו קשועב ןיבו לזגב ןיב םותיו הנמלא רעציו קיציש
             be as I stated it; that taking revenge is similar to holding a grudge and is
             forbidden in all circumstances.                                                          בתכ ןכו ,םימש ידיב התימ בייח רעצ ינימ לכו המלכהב



     167                                                                                                                                                          190
   volume 1                                                                                                                                                    volume 1























 7


















 VOL-1
   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202