Page 16 - BENI-3
P. 16
סיפורה של א.פ.
בברק מרעיד את מצבם הקשה .הארה נזרקה בי. לפני יותר מעשרים שנה מצאנו את עצמנו בעין
מחלה שבעקבותיה מאבדים את השערות והיופי הסערה .הגענו לבית החולים עם הבן שלא חש
שהן מעניקות .בלי משים נשלחו ידיי לשערות בטוב ,ובלי הכנה נפלנו ברגע אחד לסחרחורת
הפאה ,ומלחמה פנימית החלה .מי אמר שזו נוראה של בדיקות וחששות .נכנסנו לרופא כדי
הכוונה? מה פתאום שאני אעשה שינוי כזה לא לשמוע את התוצאות שהתקבלו ,והוא בישר לנו
מקובל? ומצד שני – איזה דבר ימנע ממני לעשות את האבחנה המרה ,תוך שהוא מציין שבננו כבר
צעד להביא הצלה לילדי ולעשות מה שד' רוצה הוכנס בבהילות למחלקה האונקולוגית לקבלת
ממני? הספקות המשיכו לטלטל ולעורר במשך
הטיפול הכימותרפי.
תקופת הטיפולים. השמיים נפלו עלינו ואני כשלתי לקומה המדוברת,
"אבל איך?" "אבל כולם" ...ואם ...פאה אחת שלך לא מוצאת עוז להיכנס פנימה .ישבתי כך בחוץ,
הלומה ומעורפלת ,מנסה לחשוב מה הדבר
או שתי פאות שלו? שנדרש ממני לעת הזאת .תפילה בוערת וספוגת
נזרקת בין 'רעיון פרוע וקיצוני' לבין 'זו הארה של קרבת אלוקים עלתה מתוכי" :ריבונו של עולם,
השגחה' .בין 'אין סיכוי!!!' לעומת "אני עושה את אם הניסיון הזה הוא כדי לבחון את עמידתנו בו
באמונה – עזור לנו לצלוח אותו .אבל אם אתה
זה!!" הנשימה נעתקת .הנשמה נאבקת .בשקט... רוצה ממני משהו ובשלו הסער הזה – האר עיניי
המאבק הוכרע. כבר עכשיו שאדע מה נדרש לתקן ולפעול ונוכל
אל תוך השקט המונוטוני ,השקט שאחרי השערה, לחסוך את הצער הנורא והכאב".
הפציעה החלטה נחושה ,עקובה מדמעות ,סוערת, תוך כדי דיבור אני מבחינה בילדים הנכנסים
מדממת" :בע"ה ,אכסה את ראשי ,מעתה ועד עולם ויוצאים ,כשראשיהם החפים מכל שערה חושפים
– במטפחת .לזכותו של בני ולרפואתו השלמה".
בלילה ההוא ,כשוך הסער ,זהר הסהר בתוך שחור
16
