Page 11 - 4422
P. 11
מי
"אני לא יודעת ,קלודיה שלי ,אבל אם זאת המטלה ,את
צריכה לבצע אותה".
"אני יודעת ".ועוד איך אני יודעת .לפני כמה שבועות הייתי
כותבת תשובה של מילה אחת או מוותרת על המטלה לגמרי.
עכשיו לא היה לי לאן לברוח.
התחלתי לכתוב .מימי הסתכלה ,ומדי פעם מצאה שגיאת
כתיב או הציעה שאבדוק את הפיסוק .אחרי מדעי החברה היו
לי שיעורים במתמטיקה ובאנגלית ,עד שסוף־סוף גמרתי הכול.
נאנחתי מרוב הקלה וגם קצת משעמום.
"ומה תעשי עכשיו ,קלודיה שלי?" שאלה מימי.
"אני אחזור לרוח הרפאים מפיין היל ",עניתי ,וסגרתי
את ספר האנגלית .מימי היא היחידה במשפחה שיודעת שאני
קוראת את ספרי ננסי דרו .אימא ואבא היו אומרים שזאת סדרה
לילדים קטנים ,וג'נין הייתה אומרת לי לקרוא משהו משמעותי
יותר( .בעיניה ,ספר טוב שאפשר להתכרבל איתו מול האח הוא
מקורותיהן של מסורות חברתיות באמריקה ,וברגע זה היא
בולעת אותו כאילו הוא הספר האחרון בעולם).
"ומה קורה ברוח הרפאים מפיין היל?" שאלה מימי.
"זה ספר ממש מפחיד ",אמרתי.
"את אוהבת לפחד ,קלודיה שלי?"
"נראה לי שכן .כשזה בספר ,זה כיף .תסתכלי החוצה ,מימי.
הרוח נושבת בין העצים והברקים מאירים .זה לילה מושלם
לסיפור מסתורין".
11
