Page 14 - 4422
P. 14
אן מ׳ מרטין
"מימי?" אמרתי אחרי כמה דקות" .תספרי לי על הילדות
שלך ביפן".
מימי חייכה והתחילה לספר את הסיפור ששמעתי כבר המון
פעמים .היא טובה לדבר בלי לזוז" .היינו משפחה דומה מאוד
למשפחה הזאת ",היא אמרה" .גרתי עם ההורים שלי ,אחותי
הגדולה וסבא שלי — אבא של אבא".
"מימי ",קטעתי אותה פתאום" .את ואחותך הסתדרתן?"
"כן ",ענתה מימי" .אחותי הייתה החברה הכי טובה שלי.
למדנו ביחד ושיחקנו ביחד .הלכתי אחריה לכל מקום וניסיתי
לעשות כל מה שהיא עשתה .היא הייתה סבלנית מאוד כלפיי".
"למה ג'נין ואני לא חברות?" שאלתי ,וקימטתי את המצח
מול הציור.
"בשביל חבר ּות צריך לעבוד ",ענתה מימי בשקט" .כדי
שתהיו חברות טובות ,אתן צריכות לבלות ביחד .את צריכה
לדבר איתה ולנסות להבין אותה .ככה התחברת גם עם קריסטי
ומרי אן וסטייסי".
"אבל עם ג'נין אי אפשר לדבר ",מחיתי" .ואף פעם אין לה
זמן בשבילי .טוב ,כמעט אף פעם .היא עוזרת לי בשיעורי הבית,
אבל זה לא נחשב".
"ומה איתך? לך יש זמן בשביל אחותך?"
"לפעמים".
"יום אחד תהיו חברות ",אמרה מימי.
חזרתי לצייר אותה ,והיא המשיכה לספר .אחר כך ,כשהיא
14
