Page 52 - 4422
P. 52
אן מ׳ מרטין
החלטתי להתעלם מכל זה.
ג'יימי עמד לרגלי המגלשה" .הי ,תנחשי מי אני!" הוא אמר.
הוא הכה על החזה שלו וצעק" ,אההההה! אההההה!"
"פיטר רביט?" שאלתי.
ג'יימי צחק" .לא!"
"סופרמן?"
"לא!"
"בטח לא טרזן ",אמרתי.
"כן! אני טרזן".
באותו הרגע צילצל הטלפון .הסתכלתי לעבר הבית.
"אני שומע את הטלפון ",אמר ג'יימי" .אולי זה אבא".
הצטערתי שהוא שמע את הצלצול .לא התכוונתי לענות
לאף שיחת טלפון.
ג'יימי רץ הביתה" .בואי!" הוא קרא לי.
ידעתי שבמסגרת תפקידי כבייביסיטר אני אמורה לענות
לטלפון .אבל פחדתי מדי .התכופפתי" .חכה רגע ",קראתי" .אני
צריכה לקשור את השרוכים ".התרתי את השרוכים וקשרתי אותם
הכי לאט שיכולתי ,כך שכשהגעתי לדלת הבית הצלצול כבר
פסק" .סליחה ,ג'יימי ",אמרתי" .אם זה אבא ,הוא יצלצל שוב".
"טוב ".ג'יימי לא נראה מוטרד .הוא התיישב על רצפת הפטיו
והתחיל לשחק במשאית זבל" .ביפ ביפ! ביפ ביפ! ...הי ,מה זה
היה?" הוא שאל וקפא.
"מה?"
52
