Page 330 - 6222
P. 330
330דניאל סילבה|
גבריאל שאל .ואז חזר על התשובה באוזני מיכאל .ככלל ,רבקה
מאנינג לא נשאה נשק בפומבי ,אבל החזיקה כלי נשק בביתה לשם
הגנה ,בברכתם של מחלקת המדינה ושל ה־.CIA
"מאיזה סוג?"
"זיג זאואר".
"תשעה מ"מ ,אני מניח?"
"אתה מניח נכון".
"קומפקטי ,מן הסתם".
"מן הסתם ",הסכים גבריאל.
"זה אומר קיבולת של עשרה".
"פלוס עשרה רזרבים".
"אני מתאר לעצמי שלאלי אין אקדח".
"הפעם האחרונה שאלי החזיק אקדח הייתה ב־ .1972הוא כמעט הרג
אותי בטעות".
"מה עם קלר?"
"גרהם לא מרשה לו".
"זה משאיר אותי".
"תישאר איפה שאתה".
"מצטער ,בוס ,יש הפרעות בקו .לא שמעתי מה אמרת".
מיכאל קם וחלף על פני השולחן של אילן ,מול טווח המצלמה.
כשהגיע החוצה פנה שמאלה ושם פעמיו למגרש החניה .אווה כבר
הייתה מאחורי ההגה במכונית הקיה שלה; רבקה פתחה את דלת הנוסע.
לפני שהנמיכה את עצמה למושב העיפה מבט במיכאל ,ועיניהם נפגשו.
מיכאל היה הראשון להסב את מבטו והמשיך ללכת.
רחוב 34היה חד־סטרי והוביל דרומה .מיכאל התקדם נגד כיוון
התנועה ,לאורך הצד האחורי של המסעדה הטורקית ,בשעה שאווה
יצאה מהחניה בנסיעה לאחור ופנתה לכביש .רבקה מאנינג צפתה בו
מבעד לחלון הנוסע ,הוא היה משוכנע בכך .עיניה קדחו חורים בגבו
כמו קליעים .היא איתגרה אותו להביט לאחור פעם אחת אחרונה .הוא
לא עשה זאת.
הניסאן חנתה מחוץ לבית הספר .מיכאל זרק את עצמו על המושב
האחורי מאחורי קלר .גבריאל צעק עליו דרך מכשיר הקשר מעמדת
