Page 52 - 6222
P. 52
52דניאל סילבה|
שגבריאל צייר על הקיר ,לאחר עימות מדמם עם השירות החשאי של
רוסיה.
הוא רכן ונשק למצחו של רפאל .פני הילד המוארים תחת אלומת
אור שהסתננה מבעד לדלת הפתוחה למחצה ,דמו להפליא לפניו של
גבריאל .אפילו קללת עיניו הירוקות של גבריאל ניכרה בו .איירין,
לעומתו ,נראתה כמו אמו של גבריאל ,שעל שמה היא נקראה .קיארה
הייתה המרכיב הזניח במתכון הגנטי של הילדים .עם הזמן זה ישתנה,
חשב גבריאל .יופי כמו של קיארה לא יכול להסתתר לנצח.
"זה אתה ,אבא?"
איירין היא שדיברה .רפאל היה מסוגל לישון גם במהלך הפצצות,
אבל איירין — בדומה לגבריאל — התעוררה בקלות .הוא חשב שיש לה
מאפיינים של מרגלת מושלמת.
"כן ,חמודה ",לחש" .זה אני".
"תישאר קצת".
גבריאל התיישב על קצה המיטה.
"תלטף לי את הגב ",פקדה ,והוא הניח את ידו בעדינות על הפיג'מה
החמימה" .הייתה לך נסיעה טובה?"
"לא ",הוא ענה בכנות.
"ראיתי אותך בטלוויזיה".
"באמת?"
"נראית מאוד רציני".
"ממי למדת את המילה הזאת?"
"איזו מילה?"
"רציני".
"מ ָמא ָמה".
זה היה טבעה של השפה השגורה בבית משפחת אלון .הילדים קראו
לגבריאל "אבא" בעברית ,אבל לקיארה קראו תמיד "מאמה" .הם למדו
בד בבד עברית ,איטלקית וגרמנית .עקב כך הם דיברו בשפה שרק
הוריהם יכלו להבין.
"לאן הלכת ,אבא?"
"לשום מקום מעניין".
"אתה תמיד אומר את זה".
