Page 61 - 6222
P. 61
האישה האחרת |61
יותר מדי .חיי הנישואים שלו לא היו מאושרים .השתייה אילחשה
אותו.
"ציפיתי לשמוע ממך".
"אני שונא להיות צפוי".
"זה אחד החסרונות בעבודה שלנו ",אמר ורנר שוורץ" .אני מתאר
לעצמי שווינה היא חלק מהמסלול שלך".
"מחר ,למעשה".
"עדיף מחרתיים".
"יש לי אילוצי זמן ,ורנר".
"אנחנו לא יכולים להיפגש בווינה .הסוכנות שלי על קוצים".
"גם שלי".
"אני מתאר לעצמי .מה לגבי חצר היין הקטנה ההיא ביער? אתה
זוכר אותה?"
"בחיבה יתרה".
"ועם מי יהיה לי העונג לסעוד?"
"עם מסייה ָלאפ ֹון ".וינסן לאפון נמנה עם הזהויות הבדויות הוותיקות
של נבותַּ .כתב מסעות פרילאנסר ממוצא ּבֶרטוני שחי על מזוודות.
"אני מצפה בקוצר רוח לפגוש אותו שוב .וינסן תמיד היה מהחביבים
עלי ",אמר ורנר שוורץ וניתק.
כהרגלו הגיע נבות למסעדה חצי שעה לפני המועד ,ובידו מארז
מהודר מבוטיק שוקולד וינאי מפורסם .הוא אכל את רוב הפרלינים
במהלך הנסיעה ,ובמקומם תחב לקופסה חמשת אלפים אירו במזומן.
בעל המסעדה ,איש קטן בעל מבנה גוף של בובת מטריושקה ,זכר
אותו .ונבות ,בתפקיד מסייה לאפון ,שיעשע אותו בסיפורים ממסעותיו
האחרונים .לבסוף התיישב בפינה שקטה תחת קורות העץ החשופות של
פנים המסעדה .הוא הזמין בקבוק גרינר ֶולטלינר בידיעה שזהו הבקבוק
הראשון בלבד .רק שלושה שולחנות אחרים היו תפוסים ,והסועדים בכל
השלושה היו בשלבי סיום של ארוחת הצהריים .בקרוב המקום יתרוקן.
נבות תמיד אהב רעשי רקע במהלך פעילות הריגול שלו ,אבל ורנר
העדיף לבגוד בארצו באין רואה.
הוא הגיע בשעה שלוש בדיוק ,בבגדי שֹרד — חליפה כהה ומעיל.
הוא השתנה מאז פגישתם האחרונה ,ולא בהכרח לטובה .הוא השמין
