Page 221 - 28222
P. 221
הזקיף | 221
כמה זמן ,אז אולי אני זוכר לא נכון את מספר היחידה שלי .אתה יכול
לעזור לי לאשר אותו?"
"מצטער ,מר בודניק .אני לא יכול .זה מנוגד לכללים".
"בחייך .תעזור לי .אני לא איש של מספרים .ואני מגיע לעיתים
רחוקות כל כך כי אני עסוק מדי ב'פט פרדיז' ,בגלל זה ברח לי המספר.
אני הבעלים של המסעדה".
"אני יודע .התמונה שלך הופיעה בעיתון".
"כשקניתי את המקום .נכון .בכל מקרה ,מה דעתך על זה? אתה
תאשר לי את מספר היחידה ,רק הפעם ,ואני ארשום אותו .ברגע זה,
כדי שזה לעולם לא יקרה שוב .ואז ,בכל פעם שתרצה ,תוכל להגיע
לדיינר ולהזמין משהו על חשבון הבית .מה אתה אומר?"
"לא יודע .אסור לי".
"טוב .ארוחה זוגית .תביא את בת או בן הזוג שלך או תבוא פעמיים
לבד .לא תתחרט".
"אסור לי".
"המילקשייק שלנו הכי טעים בעיירה ,סטיב .כל מה שיש לנו
הכי טעים בעיירה ,לדעתי .אני אולי משוחד ,אבל זה לא אומר שאני
טועה".
"אני לא יודע .אתה יכול לפחות להגיד לי באיזה בלוק התא שלך?"
בודניק אמר .A6לקוות לטוב ביותר" .בטח .בלוק ".A
"או־קיי .חכה רגע".
ריצ'ר שמע ניירות מרשרשים ואז סטיב חזר אל הקו" .מה שבא לי
מהתפריט ,נכון? ואני יכול לבוא פעמיים?"
"ממש ככה".
"אתה ב־ ,A4מר בודניק .רק אל תגיד לאף אחד שאמרתי".
סנדס פנתה בחזרה לחלון .היא הקישה על המסך ,A4ואז על שבע
הספרות האחרונות של מספר הטלפון של בודניק.
שום דבר לא קרה .רגע ממושך מאוד .ואז השער נפתח בתנופה.
מרגע שחצו את החזית הפיקטיבית ,לא נותרה עוד שום יומרה ליו ֶשן.
