Page 219 - 28222
P. 219
21
הג'י־פי־אס כיוון אותם בחזרה לאותו צד של העיירה שבו נמצאת
חברת ה ִמחזור .זה לקח להם עשרים וארבע דקות .והביא אותם
למתחם נוסף בקצה כביש ישר וארוך ,שמשני צדיו מגרשים מגודרים.
אלא ש"נורם אחסון עצמי" לא דמה למקומות האחרים .הגדר שלו
הייתה לא רגילה .החזית עוצבה בדמות טירה עתיקה .עם גדר של
בולי עץ מחודדים .מגדלי שמירה .שורת תותחים .דגל ארצות הברית
מתנפנף מתורן .תורן נוסף עם דגל טנסי .ושלישי עם דגל צעקני מוזר,
עמוס תמונות של רובי מוסקט וחרבות ומגינים .אולי עיצוב של נורם
בעצמו ,חשב ריצ'ר .אולי נורם חובב היסטוריה .או שאולי הוא חשב
שהסגנון הצבאי יעניק לעסק שלו תחושת אבטחה וביטחוןֶ .מסר תת־
הכרתי מרגיע ללקוחות .לא דבר של מה בכך בתחום העיסוק שלו.
סנדס נעצרה מול השער .ליד שביל הגישה ניצב עמוד עץ ,אבל
לא היה זכר לאינטרקום או לוח מקשים או קורא כרטיסים .רק חיקוי
של תיבת דואר מיושנת .סנדס העיפה מבט בשני הגברים שברכב ואז
פתחה את החלון ומיששה את התיבה .החזית שלה נפתחה ,ובפנים
התגלה מסך דיגיטלי .ריק .סנדס נגעה בו ,והופיעה רשת של אותיות
ומספרים .היא נשמה נשימה עמוקה והקישה את הקוד שבודניק נתן
להם.
שום דבר לא קרה.
"אני מקוללת?" היא שאלה" .או שכל מערכות הכניסה שונאות
אותי?"
היא ניסתה שוב את הקוד.
שום דבר לא קרה.
