Page 214 - 28222
P. 214
214לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
לא ללפות .הוא בחור גדול .גרירת גוף גדול שכזה תדרוש הרבה
אנרגיה .ריצ'ר שינה תוכנית .היה מרחב פנוי מימינו ומשמאלו .הוא
יוכל לחמוק מבודניק .להריץ את האיש .להתיש אותו .לתת לו להביס
את עצמו.
בודניק התקדם עוד חמישה־עשר סנטימטרים .התכונן לזינוק .ואז
סנדס התערבה .היא הטיחה את כף הרגל שלה בחוזקה בברך שלו,
והוא צנח הצידה בצווחות כמו עץ כרות ,ואז התגלגל על גבו ולפת
את הרגל הפצועה.
"מה?" פנתה סנדס אל ריצ'ר" .למה שאני אשאיר לבנים את כל
הכיף?"
בודניק התיישב בתנועה מהוססת ,רגלו הפגועה עדיין כפופה.
"הבעיטה הזאת?" סנדס נעמדה לפניו" .חצי כוח .הבעיטה הבאה
— בכל הכוח .ותשכח מהרגל שלך .אני אלך ישר על הביצים .ואני
בחיים לא מפספסת".
בודניק ייבב וניסה להתרחק לאחור.
"אלא אם כן תמסור לנו את השם ",אמרה סנדס" .למי מכרת את
הציוד האלקטרוני .ברגע זה".
"אני לא יכול ",אמר בודניק" .לא מכרתי אותו".
"קדימה ",אמר ריצ'ר" .תבעטי בו".
"לא ",אמר בודניק" .בבקשה .אתם לא מבינים .אני לא מוכר את
הציוד .זה לא העסק שלי .אני רק משכיר את החלל שבו מאחסנים
אותו".
"למי אתה משכיר אותו?" שאל ריצ'ר.
"לאותו אחד שאני משלם לו על פרוטקשן".
"או־קיי .איך קוראים לו? איפה אפשר למצוא אותו?"
"לא .בבקשה .אני לא יכול .תקשיבו ,הוא אפילו לא משלם לי .הוא
מתייחס לזה כאל ט ֹובה .אדיבות".
ריצ'ר וסנדס החליפו מבטים.
"זאת האמת ".בודניק הרים את ידיו" .אני נשבע .תקשיבו ,אני
בעסקי האירוח .ידעתי שאצטרך להתעסק עם פרוטקשן .אפילו
