Page 212 - 28222
P. 212
212לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
בחליפה ירוקה בהירה ,חולצה לבנה ועניבה פרחונית .שביל בצד חרץ
את התסרוקת המוקפדת .והוא היה עצום .בטח מטר תשעים ולפחות
מאה שמונים קילו .זה הסיכון כשאתה מוקף אוכל בחינם כל יום ,כל
היום ,חשב ריצ'ר .האיש עמד רגע בלי לזוז ,ראשו מוטה קלות .אומד
את המצב.
האיש הגיע למסקנה והתקדם לכיוון השירותים החיצוניים .הוא
היה קל תנועה .ריצ'ר עידכן את ההערכה שלו .האיש לא בטלן ,אחרי
הכול .אולי מתאבק לשעבר .או בלם פוטבול .לא שהרקע שלו משנה
באופן זה או אחר .אלא אם כן הוא יחטוף התקף לב לפני שיספק
לריצ'ר מה שהוא מבקש.
"מצטער ,רבותיי ",אמר האיש" .אתם לא יכולים לחנות כאן .אני
אצטרך לבקש מכם לזוז".
"זה לא מדויק ,נכון מר בודניק?" אמר ריצ'ר" .אנחנו יכולים
לחנות כאן .בבירור .כי זה מה שעשינו .ואתה לא צריך לבקש מאיתנו
לזוז .אתה רוצה".
"מי אתה ,לעזאזל?" שאל בודניק" .ומאיפה אתה יודע איך קוראים
לי?"
"אני יודע הרבה עליך ",אמר ריצ'ר" .אני יודע שאתה הבעלים של
המסעדה .ואני יודע שלהיות הבעלים של המסעדה לא מספיק לך ,כי
יש לך עסק קטן מהצד .אז אני כאן כדי להציע לך משהו .משהו פשוט
מאוד .שנינו נקבל את מבוקשנו .ואז נלך איש־איש לדרכו .נשמע
טוב?"
"קודם כול ,אין לי מושג על מה אתה מדבר .אני מנהל את הדיינר
שלי .זה הכול .נקודה ,סוף פסוק .אין לי שום דבר אחר מהצד .ודבר
שני ,גם אם היה לי ,איזה דבר ששייך לך יכול לעניין אותי בכלל?"
"כלום .אני לא מוכר .אני קונה .או ליתר דיוק ,מחליף דברים ,כי
שום כסף לא עובר מיד ליד .אתה תיתן לי משהו .ואני אעשה משהו
בשבילך בתמורה".
"אתה מאוד בטוח בעצמך".
ריצ'ר לא ענה.
