Page 15 - Step and repeat document 1
P. 15
זמן לברוח | 15
"נו ,באמת."...
"אני סומך עליהם שהם ידפקו חזק ,ואני סומך עליך שאת תקומי .את קמה מכל זבוב
שמזמזם בחדר"...
הפעם היא הסכימה אתו.
אבל הלילה היה ארוך .בשעה שתיים הם לא הגיעו .גם לא בשלוש וחצי .גם לא בחמש.
בשש התעוררה אסנת.
הם לא כאן.
אסנת הייתה מסויטת .בשעה שבע או שמונה ,טיקו יתעורר ומישהו יצטרך לתת לו
תשובות .היא לא הצליחה להירדם שוב ,וכשנתי התעורר בשבע ,היא ישבה ובכתה.
"תפסיקי לדאוג לאחרים .הם כנראה ברכב למטה ,פחדו להעיר אותנו .אני יורד למטה
ומעלה אותם צי'ק צ'ק .כנראה הסתבכו .כנראה הנייד שלהם לא פועל .או שהוא לא
מוטען או ש"...
"אני לא יכולה לשמוע שום מילה על כנראה .תרד למטה ,נתי ,ותביא אותם מהחנייה
הביתה .שיטפלו בילד שלהם .אני כבר לא מסוגלת".
היא הציצה במקרר .העופות שהכינה .פשטידת הירקות .הכל היה ערוך לכבודם .רק
הם לא הגיעו .דווקא את הילד השאירו .דווקא אותו הם החליטו לא לקחת היום .איך זה
קרה לה?
"מה מפחיד אותך בילד שנמצא כאן? מה ,הוא כזה ילד רע?"
"קודם כל ,רציתי ללכת לעבודה .שנית ,אני מפחדת ממנו .אין לי מה לומר לו כשהוא
יתחיל לבכות שהם אינם .אתמול מילא ,הוא ידע שהם בטיול .אבל היום?" היא נסערה.
נתי חשב שהפחד מוגזם.
הוא התארגן וירד למטה.
אסנת ספרה לא רק את הדקות אלא גם את השניות.
היה לה חישוב כזה .היא ספרה עד עשר .אמרה לעצמה – ועכשיו הוא הגיע לרכב.
עכשיו הוא מעיר אותם .אחד שתיים ...עשר .הם יוצאים מהרכב .אחד שתיים שלוש...
עשר .הם שואלים מה עם טיקו .הוא עונה .אחד שתיים שלוש ...מזמינים את המעלית.
עכשיו הם לוקחים רגע אויר .עכשיו הם נכנסים?
