Page 97 - Step and repeat document 1
P. 97

‫זמן לברוח | ‪97‬‬                                                                      ‫‪4‬‬

‫ההורים שלה היה מאוכזבים עוד יותר ממצבה הכלכלי‪ ,‬שלא השתפר‪ .‬כעבור שלוש‬
‫שנים‪ ,‬מצא נתי עבודה נחמדה אך רחוקה מתגמול שמצדיק עבודה כה תובענית‪ .‬אסנת‪,‬‬
‫שפנתה לעסוק בתחום הלימודים שלה‪ ,‬אכן מצאה עבודה נהדרת עם הכנסה מצוינת‪.‬‬
‫הכנסה זו הייתה מיועדת למימון המשכנתא הכבדה‪ ,‬מה שגרם להוצאות המחייה שלהם‬

                                                                     ‫להיות זעירות‪.‬‬

‫"לחשוב שהיינו יכולים לחיות אחרת אם רק היה לנו קצת כסף בצד לרכישת הדירה"‪,‬‬
‫הייתה אומרת מידי פעם אסנת ונושכת את שפתיה‪ .‬היא יודעת שאצל רוב חברותיה‬
‫הייתה התנהלות אחרת לגמרי‪ .‬הוריהן של חברותיה צברו סכומי כסף‪ ,‬קטנים או גדולים‪,‬‬
‫לפי מעמדם ויכולתם‪ ,‬על מנת להעניק בסיס‪ .‬לפעמים גם הורי החתן השתתפו‪ .‬כאן‬
‫– ההשתתפות הייתה מועטה ורק מצד הורי החתן‪ .‬נתי לא אמר על כך מילה‪ .‬גם הוא‬

                                         ‫הקריב הרבה בשביל השידוך המופתי הזה‪.‬‬

        ‫היא עבדה‪ .‬מימנה את המשכנתא עבור הדירה שהייתה רחוקה מעיר הוריה‪.‬‬

‫"אולי תפילתם של ההורים שלי התקבלה‪ .‬אולי רק נשכיר דירה לידם‪ .‬נשכור ונשכיר"‪.‬‬

                                     ‫מצחו של נתי התקמט ממחשבות ומחישובים‪.‬‬

‫"התשלום שנקבל מהשכירות יהיה נמוך משמעתית מהתשלום שנשלם עבור‬
‫השכירות‪ .‬אני לא יודע אם זה שווה"‪ ,‬אמר במבוכה‪" .‬אבל בואי נאמר שאפשר לעמוד‬

                ‫בפער הזה‪ ,‬במשך שלושה חודשים‪ .‬לא יותר‪ .‬אי אפשר לצבור חובות"‪.‬‬

                                                         ‫אחר כך הם עלו הביתה‪.‬‬

                        ‫יונה קיבלה את הזוג בחיוך רחב‪" .‬הכנתי לכם ארוחת ערב"‪.‬‬

                                     ‫"תודה אמא"‪ ,‬החזירה לה אסנת חיוך מקסים‪.‬‬

                                                                      ‫נתי המהם‪.‬‬

‫"מה חדש?" בטבעיות יונה מתיישבת לצד אסנת‪ ,‬נתי יושב מולם‪ .‬על השולחן סלט‬
                                  ‫וחביתה‪" .‬אוי‪ ,‬לא הוצאתי את הגבינה"‪ ,‬היא נאנחת‪.‬‬

                                                ‫"אני אטפל בזה" ממהר נתי לזנק‪.‬‬

‫"לא‪ .‬לא‪ .‬אתה תשב כאן ותאכל ארוחת ערב‪ .‬אתה נראה כמו אחד שלא אכל כמה‬
                                   ‫ימים‪ .‬תגידו‪ ,‬מה חדש? באמת יש בשורות רעות?"‬

‫"לא‪ .‬אבל קיבלנו החלטות דווקא נחמדות"‪ .‬פתאום נתי אזר אומץ‪ .‬הוא הרגיש שהוא‬
‫הולך בבית על ריצפה חלקלקה‪ .‬ללכת וליפול‪ .‬לקום וליפול‪ .‬צעד אחד ולהשתטח שוב‪.‬‬

                                                                      ‫כמה אפשר?‬
   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102