Page 95 - Step and repeat document 1
P. 95
זמן לברוח | 95
"את לא ראית את יוסי .אם היית רואה ,היית מדברת אחרת לגמרי" ,כמעט האשים
אותה" .האיש היה נראה נבול .חסר אונים .מתחנן על טיקו שלו .אני לא אומר שאנחנו
צריכים לקחת את הילד .אבל אני כן אומר ,שאסור לנו להסגיר אותו חס וחלילה .בכל
מקרה ,לא נראה לי שיפנו אלינו".
בכך הוא חתם את הוויכוח ופתח את דלת הרכב לרווחה .כך היו נראות השיחות שלהם.
בכל פעם שהם רצו לדבר בפרטיות ,היה עליהם לרדת למטה לרכב השוכן בחנייה.
זה היה המקום היחיד שבו נתי הסכים לדבר.
"אבל את ההורים שלי לא באמת מעניין מה אנחנו מדברים .הם לא עומדים ומצוטטים
לנו" ניסתה אסנת לשכנע אותו לדבר אתה בבית.
"לא צריך לנסות לצותת לנו .זה בית מספיק קטן בשביל לצותת בלי לרצות לצותת",
הגיב נתי באנחה אמיתית.
"אבל אבא שלי לא בבית".
"כן .ואמא שלך באמת מאד נחמדה .אני יודע".
"מה הבעיה?" הקשתה אסנת.
"לא יודע .כשאדם לא נחמד ,אתה יודע מה הוא חושב עליך .כשהוא נחמד – זה רק
אומר שאתה לא יודע באמת מה חושבים עליך .ואמא שלך ...אני הרי סיבכתי את הבת
שלה".
"בסדר .אבל מה יוצא מהשיחות החשאיות למטה? שהם יודעים שהם לא יודעים מה
קורה .כנראה אם אנחנו יורדים לשוחח למטה ,מתרחשים דברים ממש נוראים".
"והם טועים?"
"אם כך ,מה אכפת לך שישמעו?"
עכשיו ,כשהם יוצאים מהרכב ,מתקשה אסנת להיכנס לבניין" .אני חוששת מאד ,נתי.
לדעתי ,אנחנו חייבים לעזוב את ההורים שלי .נצטרך למצוא פתרון אחר לנו ולילדים .אני
מרגישה שאני מסכנת אותם .שאני מכניסה אותם ללוע הארי".
"גם אני הייתי שמח לעזוב את המקום" .נתי השתדל בגבורה לא להיגרר להגדרות
נוספות של לוע הארי אלא לכנות אותם בפשטות – המקום" .אני מרגיש שאבא שלך
כועס .אני אוכל ארוחת בוקר והוא כועס .אני אוכל ארוחת ערב ,והוא כועס .שותה קפה
בלילה – והוא כועס .יורד למטה לעשן ,ואני מרגיש את הכעס שלו מבעיר לי את הסיגריה.
תקשיבי ,אני ממש מבין אותו .אבל לא ביקשתי לסבך אותך בכוח .כן?"
