Page 91 - Step and repeat document 1
P. 91
זמן לברוח | 91
"חשבתי שתגיע לכאן .הבנתי שאתה מסתובב ומחפש את טיקו .לא תפספס את בית
החולים הזה .אני מחכה לך כאן כמה שעות .ידעתי שלא תאכזב".
נתי לקח נשימה ארוכה ,כמו דריכה של חץ לאחור לפני הזינוק קדימה.
"איך העזת לסבך אותי?" לחישתו הייתה מהירה אבל כואבת.
"לא צפיתי שזה מה שיקרה .היה סיבוך".
"סיבוך? הרי ידעתם מצוין שאתם משאירים אותו אצלנו .הרי השארתם לנו מתנות
ענק .לא לחינם השארתם אותם ...חשבתם שזה יפצה .יש לי חידוש בשבילך .שום דבר
לא מפצה על סכנת חיים .שום דבר".
"איפה טיקו?" יוסי הפתיע אותו בשאלה.
"מה פירוש? אם אתה כאן אז כנראה טיקו גם כאן .לא?"
"לא .אמרתי שאני יודע שלא תפספס את בית החולים הזה .אבל אין לי שום דרך לברר
איפה טיקו",
יוסי היה נראה אבוד ורדוף.
"לשם מה אתה מחפש אותו? אתה רוצה לקחת אותו איתך? מה אתה רוצה לעשות?
הרי רודפים אחריך"...
יוסי השפיל את מבטו" .אתה צודק ולא צודק .אני בכל מקרה חייב לפגוש אותו .חשבתי
שתעזור לי".
"גמרתי לעזור לך".
"למה אתה כאן? למה אתה מחפש אותו?"
נתי היסס לרגע .מה יגיד לו? שהוא כאן כדי לגרום לאנשים שרודפים אחריו לעזוב
אותו? כדי למסור להם מידע חיוני? כדי להלשין ולהסגיר את טיקו ובכך לסכן את חייו?
הוא מאמין שהם לא יפגעו בילד .הרי זה ילד רך .הוא מוגן יותר ממנו ומהילדים שלו.
זיעה קרה בצבצה במצחו של יוסי .הוא התגלה כקורא מחשבות לא רע בכלל .כמו
דלי צבע שמתמלא לאיטו ,כך גם עיניו נצבעו בגוון עז של אכזבה מהולה בהשתוממות.
"בבקשה ,אל תגיד בשום אופן שזה מה שהתכוונת לעשות".
"לא בדיוק" .הוא חש אכזבה גם מעצמו ,ובהלה.
כעת ,במקום האכזבה התמלאו הפנים בזעזוע נוראי .בבהלת ענק.
