Page 70 - 8-8-2022
P. 70
ְז ַנבְ -סנּו ִנית ָנ ֶאה ְיְֹ Xרז ַנק-בּ ָכְָ -נסףנּו ִנמי ְצ ִתריִמ ְ ַלד ְָּבבִִנירןי ִמ ְצִרי
בני כלאיים ישירים וברמות משנה
העדר מכשול טופוגרפי בין סיני לישראל מאפשר לזנב-הסנונית המדברי בסיני (אפריקה) וזנב־
הסנונית הנאה של הר הנגב (מערב אסיה) להיפגש ,להזדווג ולהעמיד בני כלאיים ("היברידים").
ישנם שני הבדלים קונסיסטנטים וברורים ● .אורך צבתות המין -במדברי הוא פחות ממחצית
ארכם בזנב-סנונית נאה ,זו הינה ההגדרה הבסיסית של ההבדלים ביניהם בתאור המין המדברי
על ידי חוקר הפרפרים טורבן לרסן ● .מראה הזחלים -הזחל הסופי החמישי של זנב-סנונית
מדברי הוא לבן עם כתמים גדולים שחורים על גופו בעוד הכתמים האדומים יוצרים פסים רצופים
בצידיו .בעוד הזחל הטיפוסי של זנב-סנונית נאה הוא ירוק והנקודות השחורות והאדומות קטנות
יותר .במקצת הזחלים של ז .ס .נאה הנקודות האדומות נעדרות לחלוטין .בדיקה מדעית מקיפה
נעשתה ע"י המחבר בשיתוף ג'והן קוטסיס מאתונה שניתח אברי מין של 59זכרים לאורך חתך
גאוגרפי (דרום-צפון) מהרי תימן דרך סיני והר הנגב לאיים בים התיכון ולדרום אירופה (בחרנו
בזכרים יוונים שהיו זמינים לנו) .אליהם הוספנו תוצאות מדידת צבתות מין מאוזבקיסטן – אירן
– דופר/עומן (טרנסקט מזרחי)( .קראו בהרחבה על המחקר בספר פרפרי הלבנט .)2020 -
הערות והסברים לתהליך יצירת בני הכלאיים והכלאות חוזרות (:)Backcrosses
● בחרתי בהשוואת אורכי צבתות המין בין זנב-סנונית מדברי מדרום לזנב-סנונית נאה מצפון
ביחס לקוי רוחב גיאוגרפי כיוון שההתמיינות של המדברי נוצרה בתקופות הקרח והבין-קרחו־
ניות שבהן ז.ס.נאה נדחק דרומה בגלל הקרחונים שנעו דרומה ובתקופות הבין-קרחוניות שבהן
ז.ס.נאה "חזר" צפונה וה"מדברי" לעתיד נשאר בראשי הרים בתימן וסיני והתמיין עד שנוצר
המין המדברי .תנועת הקרחונים דרומה ונסיגתם צפונה יצרה בסופו של דבר לא רק את בני
הכלאיים אלא גם הכלאות חוזרות שלהם ( )Backcrossesעם האוכלוסיות הדרומיות והצפוניות.
בתנועות האלה צפון-דרום היחוד של הר הנגב הוא בהיותו הגשר היבשתי היחיד הקיים כיום
בין שתי האוכלוסיות האלה .במזרח ניתן לבצע חתך כזה מאוזבקיסטן דרך אירן לעומן ובמערב
מדרום מרכז-מערב אירופה לצפון אפריקה ולהרי הסהרה (דרומית יותר זנב-הסנונית אינו מעופף
באפריקה הטרופית).
● תהליכי ההזדווגות החוזרת בין ההיברידים למיני המוצא שלהם נמשכת כל הזמן ויוצרת
הזדווגויות חוזרות שוב ושוב ברמות שונות של קרבה למיני המוצא .לכן כיום אחרי עשרות עד
מאות אלפי דורות אנו אמורים למצוא רצף של ארכי צבתות מין אם יהיו לנו מספיק פרטים
לבדיקה ולא קרוב לששים כמו שביצענו בפועל .למרות זאת התוצאות מספיק ברורות להצבעה
על התהליכים שעברו אבות-אבותיהם של מיני זנב-הסנונית לאורך כארבעת אלפי ק"מ (בקו ישר)
של החתך המרכזי שביצענו מתימן דרך מזרח הים התיכון לאירופה.
בבחינת הצבתות של אברי המין ניתן לראות בברור שככל שאורך הצבתות גדול יותר ,כך גדל
מספר השיניים שלהם; בעוד מספר השיניים של המדברי מסיני ותימן עומד על כשבע שיניים
הרי בזנבי-הסנונית היווניים שנמצאים בגבול האורך המירבי מספר השיניים עומד על 20עד .30
ההבדל הזה ניתן להסבר בכך שהמין המדברי הקטן יותר הוא גם קל יותר ולכן נדרשות פחות
שיניים לאחיזה איתנה של קצה בטן הנקבה על ידי הזכר במעוף כלולות משותף למניעת נפילתה.
תקופת מעוף :בשני דורות עיקריים :סוף פברואר עד סוף מאי ובאוקטובר .בין שני הדורות נרשמו
תצפיות גם בקיץ.
מחזור החיים :לא מצאנו פרט אחד במחזור חיי הקומפלקס הזה שאופייני רק עבורו אלא תמיד
שילוב של פרטים שמצאנו כבר באחד מאבותיו .העובדה הבולטת ביותר נמצאת בצבעי הזחלים
כאשר מאם אחת של זנב-סנונית נאה מבנימינה שזווגה עם פרט דרומי מנחל אליאב שזהותו
המדוייקת עלומה אך בוודאות נושא בתוכו קרבה לזנב-הסנונית המדברי בקעו והתפתחו שלל
צורות זחלים מהירוק המלא שאופייני לזנב-סנונית נאה דרך תצורות ביניים ועד הזחל הלבן –
שחור – אדום האופייני למדברי – ראה Fig. 3בספר פרפרי הלבנט כרך . II
תפוצה :בני הכלאיים הישירים והחוזרים ( )Backcrossesבנגב ובלבנט מופיעים בצורה
הפשוטה ביותר בנקודות הירוקות בתרשים משמאל בין נחל אליאב בהר הנגב המרכזי מדרום
לבורות לוץ לבין בית אריה מזרחית לתל-אביב/יפו כ 180 -ק"מ צפונה .מציאת בן-כלאיים זכר
טבעי שנלכד בבית אריה באמצע שנות ה 1980לפחות שלושים שנה לפני תחילת ניסויי ההכלאה
איננה מפתיעה לאור ההסבר על תהליכי היווצרות בני הכלאיים .זה אומר שבני כלאיים ברמות
שונות ימצאו דרומית יותר וצפונית יותר לתחום שציינתי לעיל אפילו עד טווחים גדולים מאד.
פונדקאים :בנגב :קזוח עקום ,קזוח תלת-קרני ,מיני כלך ,שומר ופיגמית מגובששת .בניסויי
ההכלאה במעבדה הוצעו לנקבות מיני פיגם ,שומר וכלך .הפיגם הועדף להטלה בצורה ברורה.
לא הוצעו מיני קזוח שלא היו זמינים לנו בניסויי ההכלאות.
Euchloe melanochloros aegyptiaca Verity, 1911 70
